ילדי הוא גיבור ונבון, ילדי לא יבכה אף פעם כפתי קטון.

קיבלתי שיחת טלפון מאם מודאגת

כשהציגה את המצב אמרה לי : הילד שלי עבר ניתוח ועכשיו יש לו פצע. דמיינתי ילד בן 8 ששוכב על המיטה עם פצע ברגל. שאלתי בן כמה הילד היא ענתה בן 45.

נפגשתי עם הבחור, בן 45 כאמור, שוקל 100 קילו, אחרי ניתוח מעקפים, שהתלונה העיקרית שלו היא כאב.

פתחו לו את בית החזה, זה דבר כואב

הוא מטופל במכשיר שנחשב אחד המתקדמים בעולם מבחינת טכולוגיה טיפולית אבל הטיפול גורםלו לכאב כל כך משמעותי שהגוף דוחה את המכשיר והוא כל הזמן נופל לו מהגוף.

הוא ביקש ממני לגיטימציה בתור מישהי שמבינה בתחום להוריד את המכשיר ולתת לו טיפול אחר.

האם ישבה בצד מאוד מאוד מודאגת ואמרה משפט כזה:

כשהוא היה בבית חולים היו לו כאבים אבל הוא היה ממש גיבור, הוא הצליח להתגבר

ואני אומרת- למה להתגבר? למה לסבול כאב?

האם זה חינוך שקיבלנו? (במיוחד הגברים- ילדי לא בוכה אף פעם) מי שבוכה הוא פתי?

כאב נמצא היום ברשימת האבחנות- זה לא סימפטום

כאב ממושך יגרום לדיכאון

נתתי לו כמובן את הליגיטימציה להפסיק להשתמש במכשיר, המלצתי על טיפול שמרני יותר וכמובן ליטול משככי כאב או טיפול אחר בכאב שימצא לנכון .

באו נשנה את מילות השיר- אמא אמרה לי דני, ילדי הוא גיבור ונבון, ילדי בוכה לפעמים כי הוא גיבור ונבון.