הכנ

"פלאפל לעשות זה לא פשוט – פלאפל לעשות זו אומנות"

ולמה נזכרתי בשיר המיתולוגי? כי לעסות עיסוי רפואי – זה לא פשוט, זו אומנות.

מעשה באדם שנכנס אלי עם כתף קפואה, כאבים חותכים כמו סכין, וחוסר יכולת להזיז את היד, והגרוע מכל- עם הצהרות: " איני אוהב טיפול עם שמנים, יש לי עור רגיש וכל נגיעה בו משאירה סימנים, אין לי כוח סבל לכאבים, כבר קיבלתי זריקות במקום ודבר לא עזר..." בקיצור: העמיד לי מחסומים בדרכי העבודה מחד, ואתגר טיפולי מאידך.

השכבתי את האדם בבגדיו על מיטת הטיפולים ודאגתי להביאו למצב של רגיעה התחלתית באמצעות נשימות. לאחר כמה רגעים של עבודה על הצוואר, עצם הבריח, השכמה, שרירי החזה והיד הפנימיים –"את לא מתקרבת לאזור הכאב". הסברתי שאני "מכשירה את הקרקע" כדי להפחית את הכאב ברגע הנכון.

לא אלאה אתכם בכל פרטי השעה שעברה על שנינו, רק אציין עובדה אחת: לקראת תום הטיפול ביקשתי ממנו להרים את ידו בזהירות. המבט המפוחד הפך חייכני אם כי מסופק, הכתף הקפואה "הפשירה" והוכיחה זאת בטווח התנועה, וקול נשמע מגרונו הצרוד: "תודה. הכאב פחת"...

מקרה שכזה מזכיר לי כל פעם מחדש את אומנות המקצוע: הבנה, רגישות, יצירתיות, פתיחות ואמינות.

אלישבע הניג

מומחית באבחון אירידולוגי ובעיסוי רפואי

ס טקסט כאן