כל שנה בדייקנות, החצבים מתחילים לפרוח לאחר ט"ו באב והם מזכירים לי שהנה תמה לה עוד שנה.

שנה היא תקופה בה אנו עוברים התנסויות שאמורות להובילנו דרך הספירלות של כל יום ויום לקו אורך שיצרנו יחד איתן, להעפלה לרמה הבאה.

בסוף כל שנה, כבר בזמן הזה אני בוחן את מעשי מראשית  השנה . על חלק מהם אני שמח. מחלק אחר של מעשי אני פחות מרוצה. אבל יש כאלה שאני זוכר כי כעסתי על עצמי לאחר מעשה.

על אלה, בא חודש הסליחות, שהוא זמן קוסמי טוב ל"ישור הדורים"

במשך חודש אלול אני בוחן אם באמת הצלחתי לסלוח לעצמי על מעשי, שכן , אם אינני יכול לסלוח בסליחה גמורה לעצמי, כיצד אוכל להבין ולדעת אם סלחתי ואיך סלחתי לזולתי???

ואז, כשאני יודע סליחה מה היא, אני פנוי לבקשת סליחה מחברי וממי שפגעתי בו ח"ו. מתוך כך, מתרוננת נפשי, ואני סולח ומוחל מחילה גמורה לכל מי שאולי פגע בי במזיד או בשוגג, והופך בי את

הצער לשמחה ולאהבה עילאית, לקראת השנה הבאה עלינו לטובה.

כל הברכות וכל הישועות,

מרדכי מאירצ'יק