אב אמר לבנו שזה עתה קיבל רשיון נהיגה, שהוא יוכל לנהוג ברכב כדי להכניס אותו למוסך בעיר בזמן שהוא, האבא, יעסוק בעניניו ובשעה 16.00 יחזרו יחדיו הביתה. הבן קפץ על המציאה, הסיע את אביו לעיר והכניס את הרכב לטיפול. בזמן הפנוי , נכנס הבן לצפות בסרטים ולא שם לב כי השעה כבר מאוחרת.

ביודעו כי אביו יכעס חשב על תירוץ ."אומר לאבא כי העבודה במוסך התארכה יתר על הצפוי וכך נאלצתי לחכות ולכן אחרתי"

ואכן כך אמר לאביו ששאל אותו אם אינו מתבייש לשקר לו? והבן בשלו "לא שיקרתי".

"אתה מבין", אומר האב "כשראיתי שהשעה עברה ואתה לא הגעת צלצלתי למוסך ואמרו לי שהרכב מוכן אך אתה עדיין לא באת לקחת אותו"

משנתפס בקלקלתו, ביקש סליחה מאביו ואמר שלא שם לב לזמן שעבר תוך כדי צפיה בסרטים.

והאב אמר "אני לא מבין למה ילדי עצמי ובשרי רואה צורך לשקר לי. עכשיו אלך כל הדרך הביתה ברגל ואחשוב איפה טעיתי בחינוך ילדי"

לא עזרו תחינות הבן שביקש מאביו לעלות לרכב לא עזרו כל בקשות הסליחה והנסיעה הביתה לבד במהירות של 5 קמ"ש אחרי אביו  העייף המהלך וחושב לאורך 30 ק"מ נתנה לבן שעור אותו לא ישכח לעולם.

למה ילדים לא תמיד אומרים אמת להוריהם?

הרי ההגיון מחייב שההורים הם הקרובים לנו ביותר והם "יהיו שם תמיד " עבורנו, הילדים.

יותר מכך.

אם אנחנו מבקשים עזרה כל שהיא מההורים היא מיד מתמלאת (בגדר האפשר)

כשההורים מבקשים...

בגמרא במסכת קידושין (דף ל"ו עמ' א) ניטש ויכוח בין ר' יהודה לר' מאיר על הפסוק "בנים אתם לה' אלהיכם.

ר' יהודה אומר בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים.

ר' מאיר לא מציב תנאי זה ואומר בין כך ובין כך קרויים בנים.

המהר"ל מפראג בספרו, נצח ישראל בפרק י"א מסביר שאב לא יכול להתנער מאבהותו  ובמלים של המהר"ל :"וכל זה מפני כי אין שייך בטול לענין זה אשר נקראו ישראל בנים, כי שם בנים, מצד אשר הש"י (ה' יתברך) הוא עלה (סיבה) להם כמו האב שהוא עלה אל הבן והוא מצד עצמו של האב ודבר זה אין שינוי לו בכל חטא אשר יעשו"...

כאשר זוג בעזרתו ית', מתחילים בהריון ובדרך להיות הורים, חששות כבדים מדירים שינה מהם. האם יהיה בריא? האם קיימת איזו בדיקה שלא עשינו? האם נדע לקבל את הילד כמו שהוא? ויש כאלה שיודעים ומאמינים שהכל מזומן לנו  ומה שבא, מאיתו ית' בא ברוך הבא ותודה רבה.

אבל בדרך כלל הורים המגלים משהו חריג בילד מיד פונים לכל המומחים ליעוץ ועד אשר אין בידם מענה או פתרון, לא יניחו לענין לעבור מסדר היום.

לחידוד הנושא, להיות הורה פירושו להכיל משאלות לב שיתכן שלא יתגשמו.

אחד ההיבטים שיסיעו לנו לאהוב את הנולד אהבה אמיתית, היא ראיה נכונה של משמעות ההורות. היהדות רואה בחינוך תפקיד, אתגר ומשימה. כל הנסיבות המקיפות אותנו הותאמו בדיוק נמרץ לתפקיד אותו אנו נדרשים למלא כחלק מעבודת החיים שלנו בכישורינו, בתכונותנו, במצבנו הכלכלי (המכתיב כל מיני אילוצים) וגם הילד שהתברכנו בו. גם הוא חלק מתפקידנו היחודי  בעולם.

כלומר, חינוך פירושו לצעוד עם הילד בדרכו שלו, להתחשב באפיו המיוחד ולבנות אותו.

אבל ראשית חכמה על ההורה לבנות את עצמו למסוגלות הורית כזו שמנחה את הילד ולא בעלת צורך לשלוט על התפתחותו ולעצב עבורו את עתידו.

ילד שגדל בסביבה תומכת כזו, לא מרגיש צורך לרמות ולהסתיר מהוריו מידע והם מצידם פתוחים לעזור לו כפי יכולתם.

במקרה כזה כאשר הילד מתבגר והוא מתחבט בסוגית זהותו המינית האנשים היחידים עליהם הוא יכול לסמוך בקבלת עזרה והכוונה, הם הוריו האוהבים. (לא משנה כאן מאיזה מגזר, שכן, כידוע, הכל קיים בכל מגזר גם אצל אלה המכחישים זאת)

אבל כאשר קיימת דחית הילד ונידויו על ידי ההורים, הוא נותר "לבד במערכה", התמיכה לה הוא זקוק תגיע, אך לא תמיד ממקור משוחרר מפניות אישיות.

במקרה כזה גם השבר גדול ולעיתים מגיע לידי התאבדות.

בספר  דברים ( כ"א, א'- ט') כתוב  שכאשר מוצאים חלל באדמה לא נודע מי הכהו (שלא ידוע כיצד מת), מודדים מרחק החלל אל העיר הקרובה, וזקני העיר הזו מבקשים סליחה על כי לא שמו לבם לאותו אדם שמת, כי אולי כשעבר בעירם, לא טרחו לשאול אותו אם הוא רעב או חולה או שרוי בצרה ועקב אי דאגה זו לעובר האורח, עבר הוא לעולם הבא...

האם הורים המתכחשים לילדם מכל סיבה שהיא יכולים לומר בפני בורא עולם "ידינו לא שפכה (שפכו) את הדם הזה ועינינו לא ראו"?

מרדכי.

 .