אוגוסט , אתם יודעים , מרכז אליו את החופשות , ההכנה לבית הספר של הילדים , המשך עבודה כרגיל של עצמאים וגם שכירים (כן , כשעבדתי בהייטק הכל המשיך כרגיל ...)
וצריך לג'נגל עם הרבה יותר כדורים באוגוסט מאשר בכל חודש אחר בשנה.

בתכל'ס , אני קוראת לאוגוסט צוואר בקבוק.

בתוכו גם מתרכזים יפה מאוד גם יסורי המצפון מכמה כיוונים :

1. לא עשיתי מספיק בעסק כי ביליתי עם הילדים

2. לא ביליתי מספיק עם הילדים כי עשיתי מלא בעסק

ואיך בכלל אפשר ונכון להתמודד במצב הזה שאנחנו רוצים שהכל וכולם יקבלו את תשומת ליבנו ואנחנו נשאר איתנים ולא נתמוטט מזה ?

לפני שאענה , רק אספר למי שלא מכיר אותי שעד לפני 14 שנה פיתחתי תוכנות ועבדתי בהייטק במשרה מלאה וממלאה וכיפית ומאתגרת כמו שאני אוהבת...

ועזבתי הכל. 

לא "מתוך שעמום" כמו שהרבה אנשים אמרו לי ש "בטח את כל כך יצירתית אז השתעממת בהייטק"

ממש לא ! היה לי הכי כיף בעולם הכי יצירתי והכי עם יכולת השפעה על דברים שאני אפילו לא יכולה לספר עליהם כי הם מסווגים ביותר...

עזבתי כי כשנולד לי הילד השלישי , החלטתי שלא הבאתי לעולם ילדים שמישהו אחר יגדל אותם. 

כל חופשה היה עבורי סיוט מתמשך , כי לא היו פתרונות מספקים לילדים , והתפטרתי כדי להיות אמא כמו שאני חושבת שאמא צריכה להיות. 

ושלא תטעו , לכל אמא הגדרת אמהות אחרת , ואני בעד שכל אמא תעשה מה שהיא מגדירה כטוב ביותר עבורה. וגם ההגדרה הזו משתנה לפי תקופות זמן.

בהגדרה שלי דאז הערכים שלי התנגשו עם העובדה שיש לילדים שלי שני הורים הייטקיסטים והייתי מוכנה לשלם את המחיר של לעזוב את כלוב הזהב שלי תמורת הערכים האלה.

לונג סטורי שורט - מאז הקמתי עסק , של אופנה , והוא פרץ בגדול ושאב את מיטב שעותיי אליו ושוב התמודדתי עם התנגשות הערכים אמהות וקריירה ... 
מצאתי פתרונות , הייתי עם היד על הדופק של עצמי כדי לא ליפול לאחד הצדדים ולשכוח את הצד השני.

גם כתבתי בעיתון מעלה אדומים בדיוק על זה , והיה לי טור שבועי קבוע של אמהות וקריירה כשהייתי מעצבת אופנה.

ואז הפכתי מאמנת (לא שזה קרה בשניה או בקלות ... היו לימודים והכשרות והיום אני בדרך להכשיר מאמנים חדשים )  והגדרתי לי את השעות שלא יגלשו לשעות הילדים. 

ושוב יצא שקיץ אחד לפני 3 או 4 שנים הנחיתי קבוצה של 21 יום לגילוי עצמי דיגיטלית ומצאתי את עצמי מטיילת עם משפחתי אבל עסוקה בנייד כי הקבוצה היתה סופר-פעילה ורגישה ועלו שם טראומות מהעבר של המשתתפות ולא יכולתי לחכות עד שהטיול ייגמר כדי לטפל ולהגיב להן.

שוב היתה התנגשות : את עם הילדים ? תהיי עם הילדים ! אמרתי לעצמי.

מאז למדתי (וגם לימדתי) את נפלאות הבוטים והאוטומציה , והפעלתי את הכישורים האלו על מיסטר "צוואר בקבוק" הלוא הוא אוגוסט יקירינו. 

והשארתי בוט שינהל הכל בזמן שאני בחו'ל מנותקת לחלוטין. בול כמו שרציתי.

הבוט היה כל כך חכם (טוב , בניתי אותו כזה שיעשה את העבודה במקומי) שהוא שוחח עם אנשים שהתעניינו בשירותים שונים שלי ואפילו סגר כמה עסקאות שוות בלי התערבותי בכלל.

אני נהניתי מהשקט שלי ומזמן איכות בחו'ל - והעסק המשיך לעבוד.

הרגשתי שפיצחתי את הקוד!

ולא רק בוט עושה את העבודה , אתם יודעים , אם אנחנו מכינים את עצמנו לצצואר בקבוק שכזה , אז אפשר להנות מכל העולמות ולא להיות מופתעים שפתאום הוא מגיע האדון.

אבל הקיץ הזה לא היה קיץ שגרתי. 

גם קורונה.

וגם הצטרפתי לביז :) 

כשהצטרפתי מיד התחלתי להפגש 1*1 , לעבור את כל ההדרכות הטכניות , לכתוב כאן בלוג , ולפגוש את החונכת המקסימה שלי...

והטוטאליות שלי כמעט יצרה צוואר בקבוק שוב :

רציתי לבקר במלא קבוצות , ולהפגש עם הרבה יותר אנשים , ולמלא את העמוד שלי בביז בכל האפשרויות (מילאתי אולי עשירית בינתיים) ...

כי באופי שלי אני טוטאלית , וגם מתלהבת ופועלת כאן ועכשיו.

ואז נזכרתי בהתנגשות הערכים שהיתה בשנים עברו , בתהליך שעברתי , בתהליך שאני מעבירה כל כך הרבה נשים שבוחרות בכך , ואמרתי לעצמי כמו שאני אומרת למי שחשה כמוני :

תנשמי , תהני מהילדים , תעשי רק מה שאת חייבת באוגוסט בעסק (אבל תכניסי שיווק עתידי לתוכניות ספטמבר והלאה...) ותפצחי את הקוד שלך ! 

הכל יחכה לך בספטמבר !

שלך,

אורית