אי אפשר לנשום מרוב החייבת.

אין בתוכי מקום לכלום
אין הי כלום

ואיך יהיה עם כל החייבת?

כאשר "אני חייבת" אין כאן בחירה ישנה רק השרדות.

"ומה באמת את רוצה?" שאלתי

"אני לא יודעת" לחשה

"שכחתי מי אני מרוב צריכה וחייבת"

לאט לאט פרקנו את זה, פרמנו את הפלונטר בסבלנות והקשבה.

במה היא החליפה את זה??

"אני רוצה...."

רוצה זו בחירה אישית ורצוי שהיא תהיה מתוך הקשבה פנימית

סיימנו כאשר המשפט שהוביל אותה היה: "אני רוצה להיות סוף סוף אני...."

מאיזה "חייב/ת צריך/ה " אתם מתנהלים?

אני רוצה גם זמן לעצמי..... לקחתי אותו עכשיו...