לפני כמה ימים סיימתי סדנת PHOTOVOICE תהליכית עם נערות בגיל חטיבה בשדרות. מסע מאתגר ומרתק שהזכיר נשכחות. זהו גיל שהשיח בו קצר ובקודים, יש הרבה מבוכה והססנות ויחד עם זאת עולים דברים כל כך חשובים ומשמעותיים. אחד הנושאים שצפו ועלו שוב ושוב היה הביחד והלחוד, הבדידות בבית הספר מצד אחד לעומת הצורך ואף החובה להשתייך, להיות חלק. הרצון לשקט וללכת אחרי הדרך שלך לעומת הלחץ החברתי, הציפיות והשיפוטיות של החברה מסביב. גם ההדים והשאריות של הקורונה צצו ועלו ויש להם השפעה ניכרת על תחושות הבדידות, השייכות והביטחון במסגרת החינוכית.

אחרי שבועות שבהם הגעתי לבית הספר נשאר לי רק להצדיע לצוותים החינוכיים על ההתמודדויות שלהם.ן ולקוות שאט שאט מערכת החינוך תצעד בכיוונים חדשים שיתנו מקום יותר ויותר לצרכים של העולם הזה ולביטוי ושיח רגשיים על פני שקדנות לימודית