ואני לא הייתי הילדה הזאת.

פעמים כה רבות אני שומעת הורים האומרים לילדם: אתה הילד הכי יפה, אתה הילד הכי חכם, אתה הילד הכי אהוב, בקיצור, מלך העולם.

האומנם?

בואי נבדוק עם איזה מסר הילד הזה גדל ומה זה עושה לו ולסביבתו.

יבוא הילד הזה לגן וכל אחד מ-30-40 הילדים החדשים גדלו עם אותו מסר. ופתאום הוא יגלה שלמרות שהוא "הכי" יש עוד הרבה ילדים "הכי". אז מי באמת "הכי הכי"?

יוולדו לו עוד אחים ואחיות, וכל אחד מהם הוא "הכי הכי" בעיני הוריו ואז הוא עלול לחשוד שהוריו "רימו" אותו, פתאום יש לו מתחרים שגם הם הכי יפים והכי חכמים והכי אהובים, איך אפשר לעכל זאת?

והכי קשה, מה קורה לילד חכם וביקורתי שמבין שהוא לא "הכי"? אתם יכולים לתאר לעצמכם את הכאב הזה, כאילו שהעולם חרב עליו כשהאשליה מתנפצת. כרגע, בעת הכתיבה אני מרגישה את הצביטה הזאת בלב.

אז בואו נהיה זהירים: נגיד לילדים, אתה חכם, אתה מתוק, אני אוהבת אותך, ונשאיר את ה"הכי" בצד.

צביה רן

מטפלת בתהליך "המסע" עפ"י ברנדון בייס