מתי אנחנו עושים שינויים בחיים?

לא אוהבים יותר את מה שאנחנו עושים, נקלעים למצב שמאלץ אותנו לעשות זאת, מחלה, פרידה.

 לתחוםהטיפול הגעתי כתוצאה מקושי שהיה לי בהתמודדות עם התופעות של גיל המעבר. חיפשתי דרך "לא הורמונלית" וגיליתי עולם חדש של אפשרויות. גם זה שהילדים גדלו גרם לי לחשוב: "מה אני רוצה הלאה" כי ממש לא הייתי מרוצה שהחיים מובילים אותי ואני רודפת אחריהם. אני רציתי להוביל אותם.

וכפי שאתם יודעים, כשהתלמיד מוכן המורה מגיע. וכך מצאתי לי את המורים המתאימים לי. בהמשך ללימודים של התפתחות אישית למדתי רייקי, ומיד התחלתי להזמין אנשים לטיפולים. בהמשך למדתי קורס מאד ארוך ומעמיק בפרחי באך. הקמתי לי חדר טיפולים מקסים ליד הבית ובשעות שהוא פנוי, אני משכירה אותו למטפלים נוספים לפי שעה.

לפני כשנתיים הקמתי שותפות עם מטפלת נוספת, יפעת ישראלי והקמנו את היא-לה נשים מטפלות בנשים ברפואה משלימה. היא מטפלת בגוף רפואה סינית (דיקור, צמחי מרפא ותזונה) ואני מכסה את התחום הרגשי, כך שאנחנו בעצם נותנות מענה שלם ברמת גוף-נפש. בחרנו להתמקד באוכלוסייה של נשים וילדים, כיוון שהאזור שלנו מלא במשפחות צעירות.

כשהתחלתי לטפל שמתי לב שאנשים באים לטיפול, וברוב הפעמים אינם חוזרים לטיפול נוסף והתחלתי לתהות מה לא בסדר. כשהתקשרתי לאותם לקוחות ושאלתי אם היו מרוצים מהטיפול, או שמא נפגעו שמעתי תשובות  כמו: "צביה, הבנו".

ולכן, כשמצאתי את התהליך שבו אני מתמקדת כרגע, "המסע" עפ"י ברנדון בייס, הרגשתי שאני מגיעה הביתה. ממש תפור לפי מידותי. פגישה בודדת, שאינה חלק מתהליך, ואינה קשורה לפגישות נוספות. אם רוצים לעסוק בעוד נושא, קובעים עוד תהליך, בלי קשר למקום ולזמן. הרצף מיותר.

ולמסע עצמו:

ברנדון בייס, מטפלת ותיקה ומורה רוחנית מארה"ב פיתחה תהליך, המאפשר לנו להחלים מפגיעות רגשיות שנפגענו בעבר. לפי מה שהיא ומטפלים נוספים וגם רופאים היום טוענים, כשאנחנו חווים פגיעה רגשית או טראומה, ואין לנו אפשרות לבטא אותה או לומר דברים לאדם שפגע בנו מסיבות שונות: פחד, ידיעה שלא יקשיבו לנו וכו', אנחנו נסגרים, אך החוויה נשארת בגוף ונצרבת בתא. התאים, כידוע לנו מתחלקים כשהם נושאים את אותו מטען עד עולם, אלא אם כן ניצור ריפוי ברמה המאד עמוקה, של התא, ורק אז יתחילו להיווצר תאים נטולי אותו מטען.

אז איך נעשה התהליך?

קודם כל קובעים אתי פגישה. אנחנו מבררים ממה הקלינט שלנו לא מרוצה, איזה דברים מפריעים לו, כי הרי אם הכל היה טוב, סביר שלא היה מגיע.

ב"מסע" יש 2 תהליכים: אחד רגשי ואחד גופני. הרגשי הוא כללי יותר כשאני מנחה למנוחה מאד עמוקה ואז אנו מתמקדים בגוף ורואים איזה מקום בגוף מושך תשומת לב, אם בתחושה ואם בכאב, ומוצאים איזה רגש עולה שם, ואז הולכים למקום נוסף ובודקים איזה רגש עולה שם, או אם המקום או האיבר היה יכול לדבר, מה הוא היה אומר לנו, וברגע שאנו מגלים את אותו הרגש, בודקים מה יש במרכזו של הרגש, וכך ממשיכים לרדת בשכבות הרגש עד שאנו מגיעים למקום שאנו מכנים אותו "המקור", ואלה כבר רגשות מסוג שונה: כמו אהבה, שקט, אור ואפילו הוויה אלוהית. כשבאחת משכבות הרגש מופיעים אנשים, אני מציינת זאת לעצמי.

לאחר שאנחנו שוהים במקור, אנו עולים חזרה בשכבות הרגש ושומעים מה למקור יש לומר לכל אחת משכבות הרגש.

בשכבה שבה הופיעו אנשים, אנו עושים מדורה שטיבה הוא אהבה נצחית. אליה אנו מזמינים את האני הצעיר שלנו, את האני הנוכחי, את האנשים שהופיעו בזיכרון ואת המדריך שלנו. האני הצעיר בוחר לדבר עם דמות אחת או שתיים. ואז אומר כל מה רצה לומר ולא יכול היה באותה סיטואציה. לאחר שרוקן כל מה שהיה לו, הוא שומע באזני רוחו מה לאותה דמות יש לומר, ברמה הגבוהה ביותר. ולאחר שהאני הצעיר מבטא את עצמו, האני הבוגר של היום משמיע באוזני אותה דמות את מה שיש לומר.

לאחר שכל הצדדים אמרו והקשיבו אחד לאחר, מתבצע תהליך של סליחה. המדורה כבה נפרדים מהמדריך ואז אנו עושים תהליך של הכלת העתיד. כלומר: איך יראה העתיד ללא אותה בעיה שהציקה לנו, עם ההבנות והתשובות שקיבלנו ליד המדורה, בעוד יום, שבוע, חודש, חצי שנה, שנה, חמש שנים וממרחק של 10 שנים אנו כותבים לעצמנו מכתב ובו עצות איך לחיות את חיינו.

המסע הגופני מיועד בדרך כלל לאנשים חולים או עם קושי גופני, וגם לילדים.

במסע הגופני אנו שוב נכנסים לרגיעה עמוקה ויורדים ב-10 מדרגות קסומות. עוברים דרך פתח שבקצהו אור והמדריך מחכה לנו שם. עם המדריך אנו נכנסים לחללית קסומה ועושים מסע בתוך הגוף. היכן שהיא נעצרת אנו יוצאים ממנה ומנסים לזהות איפה אנחנו נמצאים, איך האזור נראה ומרגיש ואיזה זיכרון עולה. מעלים את הזיכרון על מסך ומכבים.

שוב, מדליקים מדורה עם המדריך ומקרינים שוב את כל הסצנה, מספרים אותה למנחה, ושוב מכבים. אנו בודקים איזה משאבים היו יכולים לעזור לנו לעבור את אותו זכרון יותר טוב, בידיעה שאת העובדות לא תמיד אפשר לשנות, אך את ההרגשה שלנו או את העמדה שלנו כן ניתן לשנות. ואז מקרינים שוב את הסרט עם המשאבים החיוביים הללו.

לאחר שראינו את הסרט משתנה נבקש מהדמויות שבסרט להצטרף אלינו, ואז נעשה שוב תהליך דומה של ריקון וסליחה ליד המדורה.

משסיימנו, המדורה ויתר האורחים יעלמו נסתכל עם המדריך שוב על האיבר שבתוכו אנו נמצאים, ונראה אם חל שינוי, בדרך כלל כן.

נחזור עם המדריך אל החללית, ניפרד מן המדריך ונעלה חזרה במדרגות ונחזור להווה.

התהליכים מאד יפים, גם אם החוויות שעולות קשות, האפשרות לרוקן את מה שצברנו בתוכנו, עושה שינוי מאד גדול, גם ברמה החיצונית. הפנים משתנים, העיניים בורקות לאחר מכן.

כמו כן אפשר לעשות תהליכים קצרים יותר של שינוי אמונות, שינוי התנהגויות לא רצויות, טיפול בפחדים ושינוי נדרים.

אני מאוהבת בתהליך.

אני ממליצה לקרא את הספר "המסע" מאת ברנדון בייס ומי שהתהליך מדבר אליו, מוזמן לחוות אותו אתי בהתאם לזמינות שלי.

בתחילת חודש יולי השנה אני נוסעת לארה"ב להשלים את 2 הסדנאות האחרונות של התהליך.