משהו ליום המיוחד והעצוב הזה
היום, יום הזכרון לשואה ולגבורה.
בשבילי, העצב האמיתי ביום הזה הוא לראות כמה לא למדנו דבר.
אם זה היה תלוי בי, וזה לא תלוי בי, היינו מדברים על לקח אוניברסלי. היינו מדברים על כך שהלקח העיקרי הוא לאהוב! לעקור כל זכר לשנאת זרים, לגזענות, לדעות קדומות.
אם זה היה תלוי בי, הילדים שלנו היו שומעים ביום הזה על הניסוי של מילגרם, שהוכיח שמה שקרה לגרמנים יכול לקרות לכל אחד בכל מקום.
אבל זה לא תלוי בי, ולכן היום התפרסמה בחדשות הידיעה על מכון כושר שנדרש על ידי שירותי הביטחון לפטר עובד, אזרח ישראלי, משום שהוא מהמוצא ה"לא נכון", ואף אחד לא זעק על הסמליות.
זה לא תלוי בי, ולכן אנחנו ממשיכים לשמוע רק נקודת מבט צרה להפליא. נקודת מבט שתעלם יום אחד, כי יום אחד, דור אחד, לא ירצה לספר יותר.
אז בואו נעצור לשניה, נזכור שזה יכול לקרות שוב, בכל כיוון. כל אדם שמאבד את המצפן הפרטי שלו, עלול להפוך ל"ממלא פקודות". בואו נשמור את עינינו פקוחות, ואת ליבנו עירני... בואו פשוט נזכור שהלקח הכי חשוב של השואה הוא: זה לא היה קורה, אם כל אחד היה מקשיב ללבו, ושומר על צלם אנוש שבו.
באהבה.
מנחה בכירה ב NLP, בדרגת רב-אמן(ית) Certified NLP Master Practitioner; מאמנת אישית. מומחית לעיגון ביטחון ולהשלמה במצבי אובדן. אשמח ללוות אותך בדרך להיות מי שתמיד חלמת, שנינו יודעים שיש לך את כל המשאבים