אתמול,כהרגלי, הופעתי בבית אבות-תרומה לקהילה.

נגשה אלי אשה מכובדת ובקשה שאקדיש את השיר הנייל לחברתה ,ניצולת שואה,

שנכחה באולם.

עבדכם בלי להסס שלף את השיר וביצע אותו .

ההתרגשות אחזה את האולם עד לשד הקירות של המקלט.

זהו ללא ספק השיר היידי המפורסם ביותר. 

השיר אשר חובר ע"י ז'אק יאלן (מלים) ולב פולאק (מנגינה)
זכה להיות מושר ע"י גדולי האמנים ברחבי העולם כולו.
די אם אזכיר רק כמה מתוך למעלה מ 50 ביצועים שברשותי :
טום ג'ונס , בילי הולידיי, שארל אזנאבור, הילד חוזליטו הספרדי ,
אפילו ביצוע בערבית, מפי זמר אלג'יראי בשם סלים אל היללי .

בזמן שניגנתי את השיר חשתי כולי צמרמורת,דמיינתי לעצמי
את אימי ,אישה  ישישה.
לא אשה מפורכסת, ולא גבירה הדורה.
אשה קשת יום, שחוחה מעמל מפרך.
אך אשה עם לב יהודי טהור ומסירות אין קץ ניבט מעיניה.

האמא היהודיה,
יושבת היא ותופרת, חולמת על אותן שנים עברו.
כאשר הבית המה, מקולות והמולה של ילדים.
מן המטבח עלו ריחות הפשטידה
ותבשילי השבת האחרים.

האמינו לי על דברתי, בביתנו לא חסרה הדלות.
אך מאיתנו הילדים לא החסירה דבר.
את פת הלחם מפיה, נהגה לחלוק ברצון עם כולנו.
כי למען ילדיה, היתה מוכנה להקריב גם את חייה.

 לבד ניקתה, לבד תפרה, לבד כיבסה,
תוך נענוע העריסה.עבדה בימים,
טרחה בלילות ותמיד מצאה זמן לחתל תינוק. 

זאת היא האמא היהודיה,
כמה מאושרים אתם האנשים
אשר אמכם עודנה חיה.
ברכו את אלוהים על כך יומם ולילה .

ניסו,מוסיקה וקריוקי בכיף.