נולדתי בעקבות ערב שירה בציבור...
שתי גירסאות רווחות במשפחתנו לנסיבות חמימותה של אוטרפה כלפי. אוטרפה, הראשונה מתשע המוזות במיתולוגיה היוונית, זו הממונה על המוזיקה (חשבתם על הקשר בין מוזה ומוזיקה? נכון. יש!).
הגירסה הראשונה טוענת שהכל החל הודות לכך שכשאמא שלי נסעה ללדת, היה אבי ב... קונצרט. שנת 1951 מוצאת את הורי בקיבוץ מבודד באצבע הגליל. אך לפני שלוש שנים הוקם הקיבוץ ולפני שנתיים הם פורסים בו את החופה הראשונה. ממש היסטוריה. קונצרט אמיתי בגליל המרוחק היה אירוע נדיר כל כך, שלא דבר כמו סיום תשעה ירחי לידה ידחה אותו. בנוסף, תשכחו מזה שהבעל מסיע במכונית המשפחתית את אשתו לבית היולדות, היה הנהג של הקיבוץ, והיתה האחות של הקיבוץ והבעל אין לו מה להתערב. בכל מקרה הילד הוא של הקיבוץ ולא דווקא שלו.
אז זהו, הוא נסע לקונצרט והיא נסעה ללדת ובהעדר מכשיר סלולארי, לא נפגשו שניהם (בעצם שלושתנו) אלא למחרת. מי שכן פגש בשניהם ותוך כך גם בי, היתה, אוטרפה, אלת המוסיקה, שנדדה בין הקונצרט ובית היולדות. ומאז היא דואגת לי.
אלא שהכותרת שלעיל (שלמען האמת הביאה אותכם לקרוא מילים אלה) כבר מרמזת שיש גם דעה אחרת והיא כנראה דעת הרוב. על פי גירסה זו הכל החל עוד קודם לאותו קונצרט ב... ערב שירה בציבור.
ומעשה שהיה כך היה.
אבי הגיע לבית הספר החקלאי מקוה ישראל בשנת 1944. שנה אחר כך הגיעה אמי. בימים ההם, היו הגדולים שבמלחינים, בוחנים את שיריהם החדשים היישר אל מול הקהל. זעירא היה מסתובב כבר בשנות השלושים ומלהיב בשיריו על פסנתרים חבוטים בחדרי אוכל מרוחקים, יהודה שרת העיר כבר בשנות העשרים בכינורו, גם את העייפים ביותר מבין החלוצים במחצבה של בית אלפא. וזהבי, דוד זהבי (בתמונה למעלה) היה עולה ביום שישי בצהרים על אוטובוס אגד, ונוסע מקיבוצו נען, אל המקום הכי שמח בעולם ההוא, בית הספר החקלאי מקוה ישראל.
הניתוק של האנשים הצעירים מבית ההורים לא היה קל. אבא כבר היה בעניינים כשאמא נשארה שבת ראשונה. מה שהיא היתה צריכה זה בדיוק את האירוע הזה. את הביקור של דוד זהבי. ובאותה השבת, הוא מנסה על קהלו שיר חדש. ניגונים. למילותיה של המשוררת פניה ברגשטיין מקיבוץ גבת.(זו שכתבה לנו בוא אלי פרפר נחמד והאוטו שלנו וגם את עוד שדי פורח) את המילים הראשונות כולנו מכירים: "שתלתם ניגונים בי אמי ואבי...". השיר סוחף, המלחין מרגש, והקהל נשטף בגל סוער, והורי לעתיד יחד עם כולם. וכשהוא מגיע אל המילים: "עיני אעצום והריני איתכם" לא יכולה הנערה הצעירה לשאת את הגעגועים, יוצאת החוצה ומתיישבת על ספסל בחשיכה. העלם הצעיר מבחין בה ויוצא אחריה: "ילדה למה את עצובה?" הוא שואל, ומאז, כמו שמספרת אמי: "מאז הוא דואג שלא אהיה עצובה".
זהו, אחרי שנתיים וחצי הם מקימים מדינה, וקיבוץ, ופורסים בו חופה ראשונה, ואז אני מגיע. והשיר הזה מלווה אותנו מאז. מהערב הראשון בו נולד. הערב שממנו נולדתי גם אני.
* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *
לסיפור זה יבוא המשך אודות השיר ניגונים. שיר נפלא עם סיפור מצמרר ששווה בלוג מיוחד.
הנה קישור לשיר: http://www.youtube.com/watch?v=tFowJ75sG4I
סיפורים כאלה אני מספר באירועים שלי. בימי הולדת, באירועים לחוגי ידידים, בהרצאות מוסיקליות לצעירים ובטיולים מזמרים. כנסו לאתר וראו.
אירועי זמר עם ניצוץ בעיניים. שילוב של שירה בציבור עם הסיפורים שמאחורי השירים. הרצאות בנושאים שונים דרך השירים הנקשרים אליהם.היסטוריה, ידיעת הארץ, תנ"ך. אירועים משפחתיים מיוחדים, אלה הם חייך בזמר, אז