סבים וסבתות בצל הניכור ההורי
כשמדברים על ניכור הורי, לרוב מתמקדים בהורה המנוכר ובילדים.
אבל יש קבוצה נוספת שסובלת בשקט - הסבים והסבתות.הם, שציפו לבלות עם הנכדים, ללמד אותם את סודות הבישול של המשפחה, לספר להם סיפורים על ההיסטוריה שלהם, ולראות אותם גדלים – מצאו את עצמם פתאום מחוץ לתמונה.
הכאב כפול:
- הם מתגעגעים לנכדים שלהם, לחיוכים שלהם, לקול הצחוק שלהם בבית.
- הם רואים את הילד שלהם, ההורה המנוכר, סובל, ומרגישים חסרי אונים.
לפעמים הם מרגישים תקועים באמצע. מצד אחד, הם רוצים לתמוך בילד שלהם. מצד שני, הם חוששים שכל פעולה שלהם עלולה להחמיר את המצב ולהרחיק עוד יותר את הנכדים.
הם שומרים אלבומי תמונות ישנים, מתבוננים בהם בגעגוע. קונים מתנות ליום הולדת, בתקווה שיום אחד יוכלו למסור אותן. מנסים לשמור על קשר, גם אם זה רק דרך הודעות קצרות או כרטיסי ברכה.
לסבים ולסבתות האחרים שם בחוץ, שמתמודדים עם מצב דומה:
- אתם לא לבד.
- הנוכחות השקטה והאהבה הבלתי מותנית שלכם חשובה.
- המשיכו לשמור על קשר, גם אם הוא חד צדדי לעתים.
- תמכו בילד שלכם, ההורה המנוכר, אבל גם דאגו לעצמכם.
הם מקווים שיום אחד, הגשרים יבנו מחדש. שיוכלו לחבק את הנכדים, לספר להם כמה הם אוהבים אותם וכמה התגעגעו אליהם. עד אז, הם ממשיכים לאהוב, לקוות, ולהיות כאן - עבור כל המשפחה.
פגשתם מישהו שזו המציאות שלו?
תחבקו אותו חזק, כי הוא עובר גיהנום ותשלחו אותו אליי, אני אייצג אותו ואלווה אותו עד לחידוש הקשר עם הילדים שלו.
בחרתי לעסוק בתחום של דיני משפחה בכדי לשנות עוולות ולעשות תיקון על החוויה שעברתי בעצמי בעבר. אותה חוויה אישית הולידה אצלי את תחושת השליחות הגדולה הזו שאיתה אני מגיעה לטפל בכל מקרה ומקרה. החזון שלי הוא