בתי ניגשת אליי ואומרת לי - " אמא אני רוצה לשתף אותך במשהו ואני מקווה שלא תכעסי עליי... " ואני משיבה לה "בוודאי בתי היקרה, אני כאן בשבילך" והיא אומרת לי שנמאס לה ללמוד והיא לא מעוניינת ללכת לבית הספר יותר.

תגובתי האינסטקטיבית הייתה " מה זאת אומרת"? " איך את יכולה לומר דבר כזה? אחרי כל מה שהשקענו בך? לימודים זה דבר חשוב, את ילדה חכמה ויש לך יכולת! כל מה שאת צריכה זה לשנות את הגישה שלך."

מוכר לכם?

כל מה שבתי רצתה זה שאקשיב לה, שאתייחס לרגשותיה, שאבין אותה.

אנחנו נוטים להגיב בחיפזון ולמעשה אנחנו שוכחים לעצור לרגע על מנת לאבחן, להבין תחילה את הבעיה לעומקה.

אנחנו מגיבים מתוך המקום שלנו, מתוך ההבנה,ההתייחסות וההסתכלות שלנו.

חשוב לעשות זאת מבלי להשתמש בטכניקה, כי האדם העומד מולנו חש שיש אינטרס מהצד השני והוא לא מרגיש מספיק בטוח להיפתח אלינו. אנחנו צריכים להקרין פתיחות ואמון בכדי שיוכלו לחשוף את עצמם בפנינו ולהסכים לקבל את עצותינו ולדעת שהם מגיעים ממקום נכון.

דבר נוסף חשוב לא פחות - מרבית האנשים אינם מקשיבים מתוך כוונה באמת להבין, הם מקשיבים מתוך כוונה להשיב.

לדוגמא - " אני מבינה אותך לחלוטין, אני עברתי בדיוק את אותו הדבר".

אנחנו צריכים לראות את העולם כפי שהאדם שעומד מולנו רואה אותו, להבין איך הוא מרגיש.

אנחנו מקשיבים באוזניים וחשוב יותר להקשיב בעזרת העיניים והלב.

בקש להבין תחילה ואח"כ להיות מובן פוגש אותנו בכל תחום בחיים, בין אם זה מול בן הזוג שלנו,הילדים שלנו,הסביבה שבה אנו חיים ובעולם שלי כמאמנת מול המאומנים שלי.

אם נפעל בדרך הזאת אנחנו משיגים תוצאות מדהימות.