כמעט בכל יום אני אני מקבלת שיחות טל של הורים מודאגים שבית הספר או איש מקצוע הפנו אותם לחפש לילד/ה קבוצה של פיתוח מיומנויות חברתיות.

כמנחה של קבוצות כאלה אני אמורה לקפוץ על הפונים בהתלהבות ולשכנע אותם שהגיעו למקום הנכון וסדנה היא בדיוק מה שיהפוך את הילד/ה שלהם ממסתגר/ת,   נוח/ה לכעוס או להיפגע,  דחוי/ה ועוד לחיה חברתית,

אלא שפעם לפני לא מעט שנים הבטחתי לי לאהוב אותי, ולשם כך עלי להיות נאמנה למה שאני מאמינה בו

ולכן כאשר פאני משוחחת עם אותם הורים אני שואלת לא מעט שאלות שמטרתן להבין איפה מקור הקושי החברתי ואיך ניתן לעזור בדרך האופטימלית.

לפעמים סדנה לפיתוח כישורים חברתיים היא אכן התשובה אך לא מעט מהילדים זקוקים לתהליך פרטני שרק בסופו יוכלו להצטרף לקבוצה, ולא פעם יומלץ על הדרכת הורים כחלק מהתהליך.

מצרפת מאמר שיעשה קצת סדר:    makshivim.co.il/index.php?dir=site&page=articles&op=item&cs=3032&langpage=heb&category=1