אנשים שונים מתמודדים עם קשיים שונים בדרכים שונות.

חלקנו נכנסים באימאימא של הקושי וחלק אחר בורח..

איך בורחים ?  הולכים לישון, הולכים לאכול, מתמקדים במשהו אחר ועוד..

מה מבדיל בין אלה שנלחמים על דרכם ובין אלה הבורחים ?

אמונה וביטחון עצמי.

הכל מתחיל בילדות, כשילד מתקשה ואנו עושים במקומו, או מבקרים אותו על אי ההצלחה.

גם מחיאות כפיים בעת הצלחה עלולות להביא לתלות וכשמגיע קושי ואיתו נעלמות מחיאות הכפיים - לעיתים קשה להתמודד.

כשאנחנו בטוחים שאנחנו מספיק טובים כדי לצלוח מכשול כזה או אחר - אנחנו הולכים בדרך, גם אם היא דרך חתחתים.

אז מה בעצם אני אומרת ?

אותנו הבוגרים אני מזמינה לדאוג  לסביבה תומכת. להיות מוקפים באנשים שמאמינים בנו ומאפשרים לנו להיות אנחנו..

את ההורים שבינינו אני מזמינה לחזק את ביטחונם העצמי של הילדים ככל שניתן, ולא ע"י פרסים, מחיאות כפיים וקריאות התפעלות , שגם הם למעשה ביקורת (נעימה, אבל ביקורת),   

אלא ע"י זימון התנסויות מגוונות ככל שניתן, ע"י מתן לגיטימציה למה שהם מרגישים וע"י קבלה שלהם כמיכלול מבלי להתנות בהצלחה כזו או אחרת.

http://www.makshivim.co.il/מפגשי-שיח-ויצירה-בסדנת-מקשיבים-קבוע