אני חוזרת שוב ושוב על הרעיון,
שעבודה אישית שלך מול עצמך, 
תיטיב עם הזוגיות שלך. 

מי אמר שזה נכון?
נכון שחויתי את זה על עצמי.
נכון שראיתי את זה גם עם לקוחות שלי.
אבל אולי זה מקרי?

אז זהו שלא.
אני שומעת גם ממטפלים אחרים, שגם 
הם מסכימים, שהבסיס
לכל מערכת יחסים, היא מערכת היחסים
עם עצמנו. 

אבל זה לא רק זה.
מסתבר שגם נעשו מחקרים בנושא.
המחקר מראה, שמצבים נפשיים שאדם
פיתח בילדות, כגון הערכה עצמית, בטחון
עצמי, סוג התקשרות, אמון בעולם –
כל אלו משפיעים על מערכות היחסים שלו.
כי זה משנה איך הוא ניגש לקשר:
האם הוא בא ליהנות מהקשר עצמו, או 
שהוא מנסה לספק לעצמו צורך רגשי
באמצעות הקשר.

למשל: מי שאין לו הערכה עצמית, ינסה
לשאוב אותה מבן הזוג. 
(ובן הזוג ירגיש מותש, כי זה כמו למלא בור בלי תחתית.)
הוא יפרש מלים נייטראליות, כמלים
שפוגעות בערך העצמי שלו,
ותהיה לו נטיה להיעלב מהר.

מי שמרגישה לא אהובה, מכל מיני סיבות
מהילדות, תנסה בכל דרך לקבל אהבה
מבן זוגה. אבל, כמה שהוא ינסה, היא
לא תתמלא. הוא ירגיש שחבל לנסות,
והיא תרגיש כל הזמן חסרה ומאוכזבת. 
או שהיא תמשיך להרגיש לא אהובה, כי 
ככה, לפי התפיסה שלה, הוא מתייחס אליה.

האם את מזהה אצלך צורך, שאת מנסה 
למלא בזוגיות, אך זה לא עובד? 
האם את מזהה אצלך רגשות, שחוזרים על עצמם,
אולי את אפילו מאשימה אותו, 
ואתם לא מוצאים באמת פתרון?

אם כן, אולי הפתרון שלך צריך, ויכול
להגיע ממקום אחר. 
מקום יותר פנימי. 
אצלך...
שתפי אותי בפרטי, אם את מזדהה עם מה שכתוב.