הסתיים חנוכה, וחזרנו לשגרה. 
ברוכה היא השגרה. אם כי לפעמים 
הרוטינה שבה שוחקת. למה הכוונה?
התרגלנו לסדר מסוים. זה נח לנו, ואנחנו
כל כך עמוסות בתוך המשימות, שצריך 
להספיק, שאין לנו פניות לחשוב,
להתרכז, להתבונן, במה שחשוב לנו באמת. 
השגרה שוטפת ואיתה אנחנו, והכי חשוב –
זה לדאוג לדברים הדחופים. 
ומה עם הדברים החשובים שאינם דחופים?
ברור לנו שצריך פעם להגיע אליהם, אבל
פעם... מתישהו...

ביום שני סיימנו את אתגר חנוכה. ניצלנו
את פסק הזמן החגיגי, כדי להזכר במה
שכן חשוב לנו, אבל לעיתים נדחק הצידה.
לא כי אנו מזלזלות בו, אלא כי עומס החיים
משכיח מאיתנו, אם אין צורך מיידי ודחוף.

קצת הזכרנו לעצמנו להתבונן – בטוב שבו, 
בטוב שבזוגיות שלנו, בהשלמה בינינו.
נזכרנו בחזון הזוגי שלנו, ותרגלנו לעשות קצת
מעבר לרגיל, עבור בן הזוג. 

ממש דברים קטנים וקלים לביצוע, ונשים 
מדווחות, שזה עשה להן טוב, ושיפר את 
האוירה. כי הקטע זה לא ללכת על 
מעשים גרנדיוזיים, אלא כל פעם לקחת
צעד קטן אחד קדימה. לשלב אותו בשגרה,
ואז לעבור לצעד הבא. 
ואז השגרה לא שוחקת, אדרבא, היא 
משתפת פעולה עם מה שחשוב לנו. 

בואי ניקח על עצמנו, לשבוע הקרוב,
להתבונן בעין טובה- כל אחת על בעלה.
להזכר שהוא גם בן אדם. שיש בו טוב, 
וגם נפילות – כמו שיש גם לי. 
כשמתבוננים בטוב – מעצימים אותו. 
אז נתרכז בטוב שבו, ונגלה חמלה
לטעויות שלו. 
בשבוע הבא אשמח לשמוע ממך, איך 
היה לך. מה זה עשה לך / לכם, 
איך את מרגישה עם זה, ואיך את 
הולכת לשלב את זה בשגרה שלך.