אז ככה-

בלילה שחלף בין חמישי לשישי,יצאתי עם בתנו הצעירה-אביה לטיול מסורתי למסיימי ביה"ס ביבנאל-

וההורים - טיול זריחה אל מול הגולן.

ב- 02:30 הקבוצה הוסעה עד ל"עץ של גולני"-(עץ אלון) מי שלא יודע ,העץ ניצב לו בשדות יבנאל .

משם הילדים צעדו כחצי שעה עד לחורשת יעלה,שהיא חורשה של עצי שיזף ותיקים מאוד ובמקום חיכתה להם הפתעה - הצגה שבוצעה ע"י ההורים על סיפור יעל,סיסרא וברק שהתרחש ממש באיזור הזה.

ההצגה נערכה בתוך אוהל שנבנה במקום וכל המתחם הוקף בפנסים סינים (שקיות נייר ונרות בתוכן)

המפגש בנקודה זו היה מרשים וחוויתי בתוך הלילה השחור שמסביב.

השעה היתה כבר-4:00

משם הימשיכו הילדים בהדרכתו של המדריך היבנאלי המיתולוגי שלנו לסידרת הישרדות קטנה בטבע.

לאחר כשעה הצטרפנו אליהם-אנחנו ההורים.

בשלב זה עמנו ממש על "המרפסת" המשקיפה לגולן שממול ולעמק הירדן והכנרת הפרושה לה למרגלותינו.

 כמובן ערכנו להם פריסה קטנה (איך לא???) והכיתה כולה רקדה ריקוד ממסיבת הסיום כשמאחור-השמש כמעט ומפציעה. דקות ממש לפני הזריחה הגיחו להם- אחד מבני המשפחות הוותיקות במקום ובנו ,מרחפים בבקאי (מצנח מעופף) ומתוך השמיים על הילדים נזרקו שקיות עם ממתקים.

השמש כבר קרובה להפציע והבקאי עושה סיבוב נוסף ונוסע לכיווננו כשבגבו השמש המבצבצת מאחורי הרי הגולן.

ברקע מתנגנן לו "תנו לשמש לעלות" וכל הילדים וההורים עומדים ושרים בצוותא את השיר.

באותו הזמן היתה תחושה של הכל נשכח.

לא הריבים הקטנים של מקום קטן כשלנו,לא כעסי השנים המתמשכים דורות בין משפחות-רק לתפוש את הרגע ולהנות.

את הטיול מדריך בהתנדבות מזה שנים בן המקום-דור 3 החולה במחלה שאין אנו יודעים מה יהיה בסופה...

אדם אהוב ,נותן ולא מוותר גם ברגעים הכי קשים שלו-ילד נצחי שכזה-עומד מול הילדים מספר להם על הסביבה, משמיע קולות חיקוי לבעלי חיים ונותן לילדים לזהותם.

כולם מביטים בו באהבה והערצה אין קץ.

אין מילים מתאימות בהן אפשר לתאר את יופי הזריחה הזאת. 

עירבוביית הצבעים,כל איזור שמי הזריחה שנצבע באור-אש,והשמש העולה לה לאיטה,אל מול אותו אדם אהוב שאין אנו יודעים מה יהיה איתו,אדם שגדל לצידי שנים רבות,הורים-חברים,משפחות קרובות...

כל אלו הקפיצו לי את תחושת "תהנה מכל רגע" כי- "כל רגע שעבר לא חוזר עוד"

ועוד לא סיימנו- לאחר הזריחה התפתל טור ארוך של הורים וילדים שירד מההר לעבר נחל יבנאל- פינת חמד.

חיכינו להם מספר הורים במקום ,וכך כשנחל יבנאל זורם לו לאיטו לצידנו, התארגנה לה ארוחת בוקר מופלאה-

של פיתות על הסאג'ים ירקות,שוקו בורקסים ועוד מיני מטעמים.   

לפתע בשעה 07:15 מתוך השיחים-צצה לה קבוצת מטיילים רגלית קטנה ומי היתה ביניהם ??? לא תנחשו!

שרי אריסון,ישר חשבתי איך היה צריך להביא אליה כמה יזמים מביז שאולי יוכלו ככה עם פיתה בלבנה לבקש איזה הלוואה טובה לקידום העסק - או אולי לעשות איתה עסקים- גם מתאים ברוח שהיתה במקום - טוב סתם,סתם אבל באמת אמרנו להורים-חברה! שרי אריסון פה-למי שיש בקשות לבנק הפועלים הפעיל ביותר באיזורנו-זה הזמן...

אבל היא הלכה לה ואפילו לא טעמה מהפיתות שהיצענו להם!

אז בקיצור אומר לכם שלאחר שנפרדתי בתודה, בחיבוק חזק ונשיקה מכל הלב מידידי היקר לי כל כך רוצה ,

אני רוצה להנות כמה שיותר מהיופי שסביבי-הקרובים לי,הסביבה הפיזית והגיאוגרפית שלי מהכל - רוצה רק שקט.

רוצה להחזיק ביופי הזה שנחשפנו אליו היום ב-5:40 בבוקר עוד ועוד.

מזינה אתכם בתחושת האהבה שחוינו היום ומזמינה את כולכם לנסות את השקיעה אל מול הרי הגולן ומעל לכנרת.

זו חוויה שלא תשכחו - אני מבטיחה לכם.

באהבה לכולם - אפרת