..בחצרנו עץ חיים יפרח.

שכך חלמת, שכך.

                     (אמיר גלבוע)

על אם הדרך ברחוב קרן היסוד ,מול לשכת התעסוקה בצפת,ניצבת קשת עתיקה הצופה לנוף האינסופי שתחתיה. ריקוע ברזל שחור מסגיר את שמה התמוה:"שער חצר ההסגר".

לצידה עומד עץ זית עתיק ומכסיף,ובפתחה גפן ושקדיה המשתרגות זו בזו ,פורחות וקמלות וחוזרות שוב לצמוח ,בקצב עונות השנה.השקיעות בנקודת התצפית הזו ,הן מן היפות ביותר בארץ .

כאן על פי האגדה, חיו האר"י וגוריו על טפם ונשיהם במשך התקופה שקדמה למותו.

שכן כך פסק האר"י: במקום  שישנה חבורה מאוחדת -("חדא כנישתא" בארמית מדוברת)האמורה להוות "מקדש מעט" של אחווה ואהבת הזולת,לא יוכל מלאך המוות להכנס.

כדרכם של בני אדם, ההרמוניה החזיקה מעמד זמן לא ארוך ,והאר"י קבע את מותו שלו ,לאחר שהתגלע סכסוך שכנות פעוט בחצר,באחד מימי שישי טרם כניסת שבת.

"שער חצר ההסגר"- נותר עדות אילמת למבנים שנהרסו כליל לאחר רעשי האדמה במאה ה19 בצפת. עבורי הוא מסמל רצון גדול לאיחוד וחיבור ,המתבטא כה יפה באילנות המשורגים בו יחדיו ,

זכר לחבורה הקדושה שחיה כאן במאה ה16-תור הזהב של צפת .

-כטיבן של אגדות נותר הכל סתום ופתוח...

מי יודע ,אולי שקד אחד מקערת השקדים שהונחה על שולחנו של האר"י ,נפל והציץ ציץ ויגמול שקדים עד היום? או שמא היה זה זג הענבים ,בחומו של הקיץ טרם מותו ?

ואולי  ,בקש האר"י דווקא, לטעת את העצים הללו כאות לרצון הטמיר שתבוא הגאולה מתוך היחד. היחד שמאחד וממזג אנשים שונים , מהויות שונות, נשמות יקרות אלו באלו?

פעמים ,כשאני יושבת ומביטה בעולם כפי שהוא נשקף מ"שער חצר ההסגר",

עולה בליבי המחשבה

שמא ניטעו העצים אחר כך.

כשהכל היה ברור להחריד.

כי בשל פגימה קטנה בשלום -ניטל הכל...

אינני יודעת.

זהו סוד קסמן של אגדות...

אך הפלא הזה הצומח ,שובה את ליבי ומצית את דמיוני בכל פעם מחדש.

-איך מגיעים?

מחפשים את רחוב קרן היסוד  בג'יפיאס,או שתרים אחרי השלטים לחניון המאירי.אם ממש מתעקשים בשביל האותנטיות-שואלים ברחוב איפה חותמים כאן אבטלה?-זהו-מול לשכת התעסוקה בצפת , בצידה הדרום מערבי של העיר העתיקה וקריית האומנים ,ממש על הנוף,עומדת הקשת והעצים כאמור..