היכן מתחבא האגו בעיצוב ?
היכן מתחבא האגו בעיצוב ?
איזה שריר אנו אמורים להפעיל כדי להרגיע את עצמנו ולהיות מאופקים בזמן שקיבלנו מנדט לעצב או ליצור. היכן מחביאים את האגו בזמן התכנון וטרוף העיצוב? האם אנו מסוגלים להתאפק מלהפעיל את השריר ה"כמעט" בלתי רצוני של "שכרון חושים", בזמן שאנו מעצבים עבור לקוח שנתן לנו מנדט לעיצוב פנים?
כמעצבים, (וזה נכון גם לגבי אומנים מסוגים שונים,)בסיום פרויקט "יצירה" מעוצבת, איך אנחנו מתמודדים עם הדילמה של לצעוק, "זה אני". זה אני יצרתי /עיצבתי ואני רוצה שכל העולם ידע כמה נפלא ומוכשר אני, לבין הצורך לשמור על חזות מאופקת צנועה וענווה, ויותר חשוב, איפוק ומקצועיות בעיצוב.
איזה סוג שותפות עם הלקוח אתם יוצרים בזמן תהליך העיצוב ועל איזה לקוח חלמתם כמעצבים?
יש לקוח עם חזון שמעביר את המנדט למעצב ומאפשר לו לעשות את העבודה, לקוח כזה, הוא לקוח שמוגדר וסגור על עצמו, קל יותר לאפיין את הצרכים עבורו ועדיין יש הרבה חופש פעולה.
יש לקוחות שמעסיקים את המעצב כפועל שחור שישרטט עבורם את החלום שלהם, ומעורבים בכל פרט גם כשאינם מבינים בתכנון, בפרופורציות, אינם בקיאים בתקנים וגם עירוב החומרים שהם חולמים עליו הוא קטסטרופה,
הם מתזזים את המעצב על ימין ושמאל ולא מאפשר לו לעשות את העבודה במקצועיות.
. איך אז אנו נוהגים? מצד אחד יש לקוח שמשלם, ומצד שני לא בדיוק מאפשר לעבוד במקצועיות? איך אפשר ל"הוריד אותו מהעץ ולהישאר בחיים"?
יש את הלקוחות ה"אבודים", שאינם "מבינים בעיצוב" ומאפשרים לנו להחליט עבורם את כל ההחלטות. איך אנו כאן מצניעים קצת את האגו, ולא הולכים לאיבוד בתוך שכרון החושים של החופש לעיצוב ועדיין יודעים לשתף ול"הוציא לאור" מהלקוח את החלומות שלו, איך אנו מצליחים להתאפק מלהוציא את החלומות שלנו ולהגשים אותם דרכו?
האם לא יצא לכם לעבוד גם כמגשרים ופסיכולוגים במקצוע במהלך פרויקט? כמה פעמים אנו צריכים למצוא את שביל הזהב כדי לחבר בין רצונות מנוגדים של שותפים בעסק או בני זוג שתהליך של עיצוב/שיפוץ עבורם, הוא ראי ליחסים ביניהם.
הדילמה היא לא רק חיצונית- מול לקוחות או העולם, היא גם כלפי עצמנו והאמת שלנו, כמה אנו מסוגלים לדחות סיפוקים, לא לאבד את עצמנו בתהליך, לספק שירות ולא להפוך להיות מגלומנים ביצירות/ בעיצוב, עד כדי כך, שנהפכנו עיוורים לסביבתנו, הכול נעשה שקוף בדרך ונדמה לנו שאנו עוברים דרך קירות כי אנו יכולים....
בעידן של מיתוג ופרסום אגרסיבי באצטלה של ענווה, איך אנו מנהלים את עצמנו ומתמודדים עם הצורך לבלוט ולהתבלט ובין הצורך להיראות "קול" אבל להיות שם בשפיץ, לעבוד ולהאכיל את "אל הפרסום והמיתוג" שגוזל את המשאבים שלו וממשיך להיות רעב. אם לא תאכיל, לא תהיה שם....
האם זה לא אינטרס משותף? האם אנו לא מרוויחים מהעניין? ולא רק רווח המקצועי, ( כי הוא ברור ) אלא, איזה תכונות/התנהלות זה מפעיל אצלי, שאני רוצה לסגל, או רוצה שאחרים יראו בי.....
שולמית קדם
מעצבת ואדריכלית פנים
פנינים של עיצובים אתר
להתאים את החלל ללקוח- זו מיומנות, לעצב על פי החזון שלו- זו כבר אומנות! שולמית קדם- עיצוב ואדריכלות פנים מעצבת עם רקע באומנות, בעלת התמחות במגוון שירותי תכנון ועיצוב פנים ללקוחות במגזר הפרטי, העסקי ו