אני מתחברת לכל שורה (שרות בבלוג כתבה)
כי גם אני דור שני לשואה,
כמוך גם אצלי החינוך היה
למען ושוב למען , הסביבה
כדי להוכיח שלמרות הכל
יצאנו והתגברנו מהשכול.
לי שברו אצבעות
וגם קיבלתי מכות,
כי שעורי בית לא הצלחתי להכין
ובזמנו איש לא ידע להבחין
שאני מאד רוצה להיות חרוצה,
ושאנני עצלה ואו טפשה אך אין לי כלים
כדי להצליח במבחנים.
גם אני למדתי למידה עצמית
ומעבירה בכייף לכל עמית
כי כולנו חברים גאים
להיות בעמותת "בעלי קשיים בלימודים."
ואני חושבת ש% גבוהה נמצא בדור השני לשואה
כי זה, גם נובע , מהמצוקה הרגשית
איך להפוך את את היידע ל"מעשית".
תודה אשה יקרה (רות בכר)
שהזכרת לי את ההתחלה,                                                                                        מהיכן יש לי את זו הנתינה.
לסלוח סלחתי
אך לשכוח לא שכחתי.                                                                                     ואני מקווה שילדי יסלחו לי אם העברתי גם להם

מאלה המעשים שחוויתי בבית הורי .

מירי ארזי מאמנת לתקשורת ביחסים בינאישיים