פעם בשנה על הספסל על פי סרט שראיתי או חלמתי
רקע ספסל בפארק. בצרפת.
על הספסל יושבת אישה מבוגרת ומטופחת שמסתכלת בדאגה על השעון ולכל הצדדים.
מאחור עומדת אישה קשת יום כפרית המביטה על היושבת ורוצה לגשת אליה וגם לברוח.
מביטה במעטפה סגורה .
חושבת האישה: "אז זו היא, היא יותר יפה מהתמונה הישנה, מה בעצם אני מרגישה? מוזר, אני מרחמת עליה היא לא יודעת דבר.
אני עומדת פה , וכל 30 השנה חולפות לנגד עיני.
את רפי הכרתי בילדותינו , גדלנו יחד במושב, היינו שכנים. כבר מגיל 5 (מחייכת) נשבענו אמונים ואמרנו שנתחתן.
השנים חלפו והפכנו לנאהבים.
רפי למד לנגן על כינור.
במושב, זה היה יוצא דופן, אך רפי שעלה עם הוריו מצרפת, היה בן לכנרית מתוסכלת שאמרה שהבן שלה יגשים את חלומה ויהיה נגן עולמי.
רפי, שלא היה כשיר לצבא מסיבות רפואיות, החליט לנסוע לצרפת וללמוד בקונסרבטוריום. וחשש שלא אחכה לו, איזו שאלה. שאני לא אחכה????
אני זוכרת שבזמן הלימודים, רפי הכיר את מישל והתאהב בה נואשות.
בהתחלה הוא הסתיר ממני, ברור שהרגשתי שמשהו לא כתמול שלשום, המכתבים ...."
(נשימה עמוקה)
"לאחר כשנתיים, רפי בא לחופשת מולדת ואמר לי, שהוא מאד אוהב אותי וקשה לו לפגוע בי אך הוא לא יכול לחיות ללא מישל והוא חוזר לצרפת לא רק לסיום הלימודים, אלא גם ,לחיות עם מישל.
ואני??? לא אמרתי כלום, רק חבקתי אותו ואיחלתי לו בהצלחה.
אני לא אשכח את תחושת הכעס המרמור והבכי, ואותה השאלה שחזרה על עצמה למה למה, למה??
שנתיים לא שמעתי ממנו ואז יום אחד כשהגיע למושב וראיתי אותו, הרגשתי את אהבתי אליו. הלכתי ודרשתי לשלומו הוא ניראה לי מדוכא, לא היה מגולח. שאלתי אותו: רפי מה קרה? והוא סיפר לי, שמישל החליטה לממש את הקריירה ולמרות אהבתם הגדולה, זה פשוט לא עבד.
עברו מספר חודשים והצעתי לרפי להתחתן, הוא אמר שלמרות שהוא אוהב אותי,
לעולם לא יוכל לשכוח את רגשותיו למישל.
התחתנו ועם השנים נולדו לנו 3 ילדים מקסימים. רפי שלא מימש את חלומה של אימו, לימד מוזיקה במושבי הסביבה.
לאחר 3 שנות נשואים, כל שנה, רפי נסע לחופשה בצרפת ושחזר היה מלא שמחה ומרץ, לא הייתה מאושרת ממני . אני זוכרת את ההתרגשות לפני כל נסיעה, כי ידעתי, שאקבל "פיצוי" על כך שהוא נוסע
לאחר כ10 שנים כשגיליתי בכיס האחורי של מכנסיו מכתב ממישל לא אמרתי לרפי דבר, בזמן ארוחת ערב שבת רפי הודיע כי השנה אינו מתכוון לנוסע. אני שידעתי בדיוק למה ביטל את נסיעה התאפקתי ולא אמרתי מילה.
במשך ימים רפי היה מכונס בעצמו וחסר סבלנות....
ובמשך 30 שנה, כל שנה, רפי נסע לחופשה ואני שידעתי את הסיבה חיכיתי בשתיקה שיחזור.
שרפי היה כבר על ערש דוויי, וראיתי שהוא רוצה לומר לי משהו אך קשה לו, חיבקתי אותו ולחשתי לו: האם אתה רוצה לכתוב מכתב פרדה למישל?
הוא הביט בי מופתע פרץ בבכי ואמר : סלחי לי על הכל. ואני מודה לך על כל השנים שהיית שם עבורי. "
האישה מתקרבת למישל, מוסרת לה את המכתב. מישל מביטה ומזהה את האישה, קוראת את המכתב פורצת בבכי האישה אינה יודעת כיצד לנהוג ולבסוף אוספת, את המאהבת, לחיקה ושתיהן חובקות, בוכות ומנחמות אישה את רעותה.
כיבוי אורות.
באור ואהבה לכל אותן נשים משני הצדדים.
מירי ארזי מאמנת לתקשורת ביחסים בינאישים.
0544281211
פסיכו-גרפולוגית, עד מומחה לזיופי מסמכים וחתימות. מוסמכת האגודה האמריקאית, חברת ההנהלה באגודה הישראלית לגרפולוגיה יישומית. בעלת B.A בפסיכולוגיה ,מאמנת MCI מטעם איק"א. מאבחנת לחברות להתאמת עובד מעביד,