כולנו מחפשים מלוי,שמחה,ואושר. יש רצוי ומצוי. הרצוי הוא תחושת סיפוק ואושר, והמצוי הוא רצון אינסופי למצוא משהו שיגרום לי להרגיש טוב בעולם הפיזי. כתוצאה מהשלכות חברתיות,תקופתיות ומשפחתיות,אנו חושבים שמה שאנו מחפשים נמצא אי שם בעתיד.... או לחלוטין,אי שם בעבר.וזה תמיד מותנה במשהו כמו' כסף,זוגיות, רכוש,י לדים, חופש תנועה, בריאות, הופעה חיצונית, וכך הלאה... אז איך אפשר לצמצם את הפער הזה בין רצוי למצוי?ומה מפריד בננו לתחושת הסיפוק הזאת שהיא לא תלויה בשום גורם חיצוני...? קודם כל,להבין שכולנו באנו לכאן ללמוד את השיעור הזה ומבחירה. לשאול את עצמי,מה מטרת החיים שלי,מה היעוד שלי,מה חשוב לי להרגיש בחיים שלי,מה חשוב לי לתת לעצמי ולאחרים , כי בסופו של דבר,כל התשובות נמצאות בנו,עמוק-עמוק בלב של כל אחד ואחד מאיתנו. בנוסף לכך,כולנו היינו ילדים,וחווינו חוויות. תפקוד של ההורים,הסביבה, והחברה,הם אלו שמספקים לנו את היכולת לזכור את מטרת החיים בכלל,ונושאים קרמתיים בפרט. ישנו משולש בשיטת אדלר,אשר לו שלושה קודקודים,שנקרא-"אני". א.אהוב ב.נחוץ ג.יכול. ואי עמידה בשלושת הקודקודים האלו,יוצרת חסימות רגשיות ולמעשה הם אלה שבהצלחה כה רבה,משאירים אותנו,באלוזיה של חיפוש אחרי המילוי,בעולם הפיזי. לרוב מה שמעיר אותנו מתרדמה, וגורם לנו להיזכר במטרת העל שלנו,אלו הסיטואציות הפחות נעימות בחיים,ואין אחד שחי בנרוונה כל חייו. אבל! אם נדע להתיחס לאותן סיטואציות בהתאם,נוכל לגלות בהם מתנות גדולות, שלמעשה באו לקדם אותנו ולהקטין את הפער בן רצוי למצוי. כמובן שהתפתחות רוחנית ולמידה,הם אלה שמוסיפים בהירות בנושא. אבל עדיין יש הרבה נושאים רגשיים מהעבר,שהם אלו שמפרידים ביננו לבין האמת. אותם רגשות שנחשפנו אליהם בילדות ואפילו נושאים קרמתיים שבחרנו לעבוד עליהם. ילד שלא חווה מספיק אהבה בילדות,תמיד יחפש את זה בחוץ,בכל דרך אפשרית,והרבה פעמים זה נוגד לאוטנתיות של אותו בן-אדם,אך למרות זאת, מה שינהל אותו זה הגוף הרגשי,שחווה חוסר אהבה בילדות. ילד שלא היה מספיק נחוץ עבור הוריו,סביבה,וחברה,תמיד יחפש להיות נחוץ עבור אותם גורמים ובכל דרך אפשרית ישיג את זה בחוץ כי קיים חוסר מבפנים. ילד שלא האמינו ביכולות שלא,תמיד ירצה להוכיח שהוא יכול, והחיים יתנהלו בהתאם למצב הרגשי באותו צורך בסיסי. הרי אנו נולדים עם ידיעה והבנה של כל הנושאים האלו. תחשבו שאנו נולדים בבגד לבן-לבן,ואז כל פעם שאנו נפגעים רגשית,הבגד מתלכלך בכתם,וכך כאשר אנו מגיעים לחיים עצמאיים,אנו לובשים בגד אפור ומלאה בכתמים,שמסתירים את הלובן של הבגד ההתחלתי והאמיתי. לפעמים במשך החיים אנו מגלים,שהבגד אפור,ומרצון מכניסים אותו למכונת כביסה. ולפעמים החיים פשוט זורקים אותנו למכונת הכביסה,ומכבסים אותנו בהפתעה. ולפעמים יש עוד שלב ,שנקרא השהייה . שלב שאנו נמצאים הרבה זמן במצבים ,שברור לנו שזה לא משהו שעונה לרצוי שלנו, אך אנו לא עושים שום צעד כידי לצאת משם. לרוב אנחנו מעדיפים להישאר ב"השהייה " ,כי זה לפחות משאנו מכירים , מאשר להסתכן במשהו לא ידוע! וזה למעשה תכונה של גוף הרגשי! לכן כל כך חשוב להיות קשובים למשאנו באמת מרגשים . מנסיון האישי,להתכבס מיוזמה זה הרבה יותר נעיים , מאשר פתאום למצוא את עצמינו בשלבי הרתחה, או סחיטה במכונת הכביסה של החיים. מתרגשת עבור אלו שיסקו תועלת מהבלוג הזה! בהרבה אהבה-תמר ברוך מטפלת בגוף הרגשי בשיטת דווה. 0543020146