צביה (שם בדוי), אישה נאה ומטופחת, מנהלת ומפעילה מכון לטיפוח יופי למעלה מ – 30 שנה.

צביה הגיעה לאימון מאחר והייתה עייפה, הרגישה שאינה מסוגלת להמשיך והיא רוצה לפרוש, שהעסק שואב אותה, אין לה זמן למשפחתה ובמיוחד לא לעצמה. היא רצתה להשכיר או אפילו לסגור את העסק. היא פנתה לבקש אימון עסקי,  אך כשניסיתי לקבוע מועד למפגשים בינינו, לא מצאה זמן פנוי, היות והיומן היה עמוס. למרות ה"חורים" פה ושם היא נשארה דרוכה בעסק, כדי לענות בחיוב ללקוחות שפנו במפתיע ללא קביעת תור מסודר.

הפער בין הרצון המוצהר להפסיק את העבודה, לבין המציאות שבאה לידי ביטוי בחוסר היכולת להתחייב ולקבוע פגישת אימון, שמא תאלץ לדחות לקוחה לזמן אחר, היה קשה מאוד.

למרות נאמנות לקוחותיה ושביעות רצונן מעבודתה, היא חששה שמא תאבד לקוחות עקב חוסר זמינותה.

במהלך האימון בדקנו את בקשתה לפרוש, אלטרנטיבות תעסוקתיות שיאפשרו לה חופש רב יותר לעצמה, איך תוכל לפנות ולתת לעצמה זמן.

כמו כן, בדקנו אפשרויות בהן יבואו לידי ביטוי כישוריה המצוינים ביזמות ושיווק, הבנה וחושים טובים בנדל"ן (תיווך)- תחום שיאפשר זמן רב יותר לעצמה ולמשפחתה.

היא רצתה לשנות, אך לא רצתה להשתנות ולא הייתה מוכנה לשלם את מחיר השינוי.

הרצון למצוא זמן לעצמה היה חשוב לה מאוד, אך העבודה חשובה לה יותר, היא לא הייתה מוכנה לקבל החלטות שלדעתה יפגעו בעסק. גם כשלא היה לכך בסיס מציאותי. 

תהליך האימון העלה על סדר היום את עצמה, כוחותיה, חולשותיה, ערכיה והחזון שלה, התהליך עורר בה מחדש את התשוקה לעבודה. ההתעסקות ברעיון ועצם המחשבה לסגירת העסק הבהיר לה שהיא אינה מוכנה נפשית להפסיק לנהל עסק, למרות שהעייפות והשחיקה הביאו אותה למחשבה שסגירתו הוא הפתרון הנכון.

בשלב זה של האימון נפתח דיון איך להמשיך להיות בעלת עסק. אך איך ניתן להיעזר ועל ידי מי, צביה הבינה שאם לא תלמד ל"שחרר" ולו במעט, היא לא תוכל להמשיך כך לאורך זמן. נבחנה האפשרות למי ניתן להעביר את האחריות לתפקודו של העסק לפחות ליום בשבוע. ביום זה היא לא תהיה בעסק ותודיע על כך ללקוחותיה מראש. זו נראית החלטה קלה ופשוטה אך עבור צביה זאת הייתה פריצת דרך אמיתית בה הצליחה להעביר את האחריות ממנה יום בשבוע. כיום צביה מיישמת בפועל את ההחלטה, יום זה הוא יום חופשי והיא ממלאת אותו בתכנים שקבעה לעצמה.

היכולת לשחרר ולהעביר את האחריות לאחר, לסמוך על אחרים, היא מיומנות שאין לרוב בעלי העסקים הזעירים והרבה מאוד מהם מתקשים בביצועה. יכולת זאת היא המבחן להפוך מבעל עסק לאיש עסקים. לא כולם רוצים לגדול ולהפוך לבעלי עסק, אך השאלה איך אני לומד לשמור על עצמי למרות ההחלטה שלי להישאר זעיר, על כוחותי, מאזן האנרגיה שלי ומוצא זמן לעצמי – היא קריטית.

בדומה למקרה של צביה, חברים רבים בקבוצות נטוורקינג מתקשים למצוא את הזמן להגיע באופן עקבי למפגשים ולהקדיש את מלוא הזמן והאחריות לחברות בקבוצה, מאחר וזה לא נמצא בסדר העדיפויות שלהם. קל לשכוח את הערך שמביאה קבוצה פעילה לעסק שלנו ולחיינו, גם אם נוותר על מענה מיידי ללקוח באותה העת, או פגישת עבודה באותה השעה. יש לזכור כי דווקא ההשקעה השיווקית שלנו בעסק, שינוי הקצב מידי כמה ימים, תורם הרבה ליכולותינו ולכישורינו בכל המישורים.