ילדותי ובגרותי

את ילדותי ביליתי בהישרדות בין הורים מכים פיזית ונפשית,ובין הצורך הנואש של ילדה עדינה באהבה אותה לא קיבלתי אבל דרשתי ע"י התעללות בהם ובחלק מחברי, כמובן שהחיים לא היו פשוטים. עם וויטליות חזקה למדתי לשרוד את כל אבני הדרך והיו רבות, אך בתוכי הרגשתי מאוימת, אבודה, לא מוכרת, לא מאושרת ולא אהובה. וכך הסתובבה בעולם עלמה עם חזות נחמדה, אינטליגנטית, מוכשרת, שאינה מעריכה את עצמה, שאינה אוהבת את עצמה ואינה מכבדת את עצמה וכמובן ללא גבולות של מי היא ומי הם האחרים.

ובנתיים לעלמה הלא בשלה הזו נולדו ילדים. אך אבני היסוד של חייה מדי פעם התעקמו וטלטלו את כל הספינה בה בעלה וילדיה.

 החיים מכוח האנרציה המשיכו כאשר בנפילות נעזרה בקביים של פסיכולוגים, כדורים להרגעה בכדי לא לחוש את עוצמת החיים.

כך עברו השנים  ובעשור החמישי לחיי התעוררתי מהחלום, פרקתי אומללות, קורבנות, כעס ועצב ורכשתי שקט, שלווה, אושר, שמחה, אהבה ושפע. החיים פתאום נפלאים, השמים אינם הגבול - אין גבול -יש אור אהבה ושמחה. יש חיבור לרגע להווה להרגשה העכשווית בכל רגע נתון בגוף ובנשמה.

 יש דרך בה אני לומדת יום יום מחדש, ויום יום מגיעים מבחנים בצורת דפוסים ישנים ומפילים אותי בפח או רק מזכירים את עצמם, אבל המודעות באה עם הדפוס או מיד מאחוריו ואז אין אשמה כי ברור מי אני ומי הדפוס השיך לאגו, זה הפתלתל המשקר ומספר לנו מי אנו, וטובל את אמרותיו בפחד, בכעס, בקנאה, בגאווה ובעצב.

 אך כשאנו מתעוררים מהשקר מהחלום אותו חלמנו כל חיינו אנו רואים את יופי הבריאה את יופי נשמתנו את אלוהינו ואת האור ומבינים שכל מה שקורה בחיינו קורה עם סיבה, ללמדנו דרך לפקוח את עיננו הישנות (שינה)-חולמות, ולהתחבר אל השקט הפנימי שבא מתוך אמונה וידיעה שהכל נכון שהשפע פה ואם אנו מחוברים לאמת שלנו ליעוד שלנו אנו בדרך הנכונה בדרך של אהבה ונתינה

שלכם ושלי נעמי כהן החזרה הביתה