לפני שנים רבות, בכפר קטן ורחוק, היה מקום מיוחד במינו שנקרא "הבית עם אלף המראות".

 כלב קטן ושמח - שמע על המקום הזה והחליט לבקר בו. כשהגיע אל הבית, קיפץ בשמחה על המדרגות והביט מבעד לפתח כשאוזניו זקופות והוא מכשכש בזנבו בהתלהבות. להפתעתו- ראה בבית אלף כלבים קטנים שמחים מכשכשים בזנב בהתלהבות. הוא חייך חיוך ענק ואלף פרצופים שמחים החזירו לו חיוכים חברותיים.

כשעזב, הוא חשב לעצמו: איזה מקום מדהים . אבוא לבקר פה לעיתים קרובות.

באותו הכפר היה כלב קטן נוסף, שלא היה שמח במיוחד. וגם הוא החליט ללכת לבדוק את הבית. כשהגיע – הוא טיפס בכבדות במדרגות, והציץ מבעד לפתח. הוא ראה אלף כלבים עם פרצופים לא נחמדים בוהים בו. הוא התחיל לחשוף שיניים לעומתם. הוא נבהל כי ראה אלף פרצופים חושפים אליו שיניים בחזרה.

הוא עזב את הבית, וחשב לעצמו: איזה מקום נורא. אני בחיים לא אחזור לשם יותר.

משפט חכם ששמעתי אומר: אין ביקום אף אדם חוץ ממני. כל השאר - מראות. זה נשמע קיצוני- אבל נכון:

כשאני מבינה שכל העולם הוא מראה שלי, אני מכוונת את המבט פנימה במקום החוצה. כי ממילא מה שבפנים - ישתקף אלי מכל מי שאפגוש, והפרצוף שאראה לאחרים- זה הפרצוף שאקבל מהם.