בתקופת הבהלה לזהב באמריקה – אנשים מאירופה נסעו ליבשת החדשה, וחיפשו זהב. חלק מצאו והתעשרו, והשמועות על כך עשו להן כנפיים.

סוחר אחד מבריטניה רצה גם הוא להתעשר, מכר את רוב רכושו, נסע לאמריקה, שם קנה בכסף מכונות וציוד, קנה גם שטח אדמה, שכר פועלים, והתחיל לחפור ולחפש זהב. הפועלים שלו חפרו וחפרו – ולא מצאו כלום. כך העניין נמשך מספר חודשים, הרזרבות הכספיות שלו הלכו ואזלו, עד שנאלץ לפטר את הפועלים, למכור את הציוד והשטח במחירי הפסד, ולחזור, מאוכזב, לארצו.

מי שקנה ממנו את השטח והציוד – התחיל לחפור, ובמרחק של מטר מהמקום שבו הופסקו החפירות – עלה על עורק עשיר ושופע של זהב.

לכן: בשום אופן לא כדאי להתייאש מטר לפני הזהב. גם לא מאה מטר.

אתמול  למדתי שעור נוסף בנושא הזה:

בתי, שיר, ביקשה כמתנת יום הולדת - לראות סרט בסינמה סיטי באולם VIP. סיפור יקר, אך יום הולדת זו הזדמנות חגיגית. במשך היום –היא יצאה לטיול עם חברים וחזרה באיחור של שעתיים.

המענה הקולי בסינמה סיטי  מבהיר שאין לבטל או להחליף כרטיסים באולמות ה-VIP.

השלמתי עם העובדה שהכסף אבוד.  שיר לא השלימה.

היא ביקשה שניסע למקום (בטלפון - אין מענה אנושי)- נסביר, ונבקש לראות סרט אחר. אמרתי שאין סיכוי. הכרטיסים נשמרו לנו ולא נמכרו. אין הגיון שיתנו לנו כרטיסים נוספים בחינם.

היא  התעקשה. נסענו. היא הסבירה לקופאי מה שהסבירה, והוא נתן לה לבחור סרט אחר באותו ערב.

היה כיף של בילוי.

למדתי שעור נוסף בלא להתייאש מטר לפני הזהב. או בלשונו של ידיד המאמן דני בן יעקב:

כדאי לנסות. מכסימום – זה יצליח.

לא צריך לוותר על סמך ניסיוננו מכישלונות העבר.

כי היום זה לא אתמול. היום כל האופציות נפתחות מחדש.