היא בת 44.
היא לא שכירה. היא עצמאית.
מאוד אינטליגנטית.
מובילה בתחומה.
באנגלית זה לא בא לידי ביטוי
וזה תסכל אותה במשך שנים.

אחרי התלבטויות רבות
והמון כישלונות
היא קיבלה החלטה
להירשם ל - Walk The Talk Progress
ולאפשר לי להוביל אותה אל ההצלחה המיוחלת.

בפגישה הראשונה היא אמרה ואני מצטטת:
"בשיחות עם אמריקאים אני יכולה להיעלם, לנתק את עצמי ואז אני לא שומעת כלום."
"אם אני מתרכזת, אני מבינה את הכל, אבל קשה לי בשליפה מבחינת הדיבור."
"אם אני מדברת עם לקוחות אני מתאמצת ולא מרגישה שאני מצליחה להעביר את המסר כמו שצריך, כמו שאני מדברת בעברית. בעברית אני יותר רהוטה. זה יוצר איזשהו חוסר ביטחון ואני מעדיפה להימנע."
"אחד הדברים הכי חשובים זה לתת ללקוחות שלי את הביטחון וברגע שאני מדברת בשפה עילגת זה אחרת."
"כשאני מדברת עם אנשים זה לא זרם לי בכלל. אני מרגישה לא טוב עם זה."
"הילדים שלי צוחקים על איך שאני מדברת אנגלית."
"פעם זה היה חלום שלי לדעת אנגלית כמו שצריך ושיהיו לי לקוחות אמריקאים, לעשות חוזים באמריקה. כרגע אני לא יכולה לקרוא טקסטים כמו שצריך וצריך הרבה השקעה."

בסה"כ היו לנו עד כה 3 פגישות,
אנחנו ברבע מהתהליך וההזדמנות הגיעה!
הגיעו אליה לקוחות שמדברים רק אנגלית,
ולמרות שניסתה להעביר אותם לקולגה שלה
ואמרה מה שאמרה,
הם התעקשו לקבל שירות ממנה.
ואז היא פנתה אלי לעזרה
והקדמנו את הפגישה שלנו.
היתה לנו פגישה סוף הדרך
שממנה היא יצאה מחוזקת וחדורת מטרה.

זה מה שהיא כתבה לי לאחר הפגישה:
"וואייי סיימתי עכשיו. היה בסדר.
האמת שמדהים. מזל שעזרת לי.
נעזרתי במה שעשינו. אחר כך קצת קצת שברתי שיניים ושכחתי מילים,
אבל נראה לי שהסתדרתי.
הם היו חמודים ממש.
היא אמרה לי שהייתי בסדר
והאנגלית שלי יותר טובה מהעברית שלה.
זו היתה התחלה טובה.
אני אשמח שנמשיך את זה.
והמון המון המון תודה.
עכשיו אני צריכה ללכת לישון.
זה גמר אותי. "

כעבור שעה
זו ההודעה שהיא קיבלה:
Hi, thank you very much for your time earlier and explaining these papers to us. We very much appreciate it and your english was great :)