לפני שנה הכרתי אישה עגונה

אישה זרה שנקלעה לחיי כאשר ניסתה למכור לי מוצר קוסמטי מתוך דוכן מוצרים בקניון.

את המוצר לא קניתי, אבל שיחה על קפה  בארבע עיניים חשפה אותי לעולם שלא הכרתי ולא חשבתי שבכלל קיים. עולמן של מסורבות ה-גט.

אם לומר את האמת, חשבתי שנשים עגונות הן נשים שהבעל שלהן נעלם "שלא באשמתו". כי בפעם הראשונה ששמעתי את המילה "אישה עגונה" הייתי בגיל הנעורים והמושג עלה בדיון הציבורי על הצורך לשחרר מעגינותן את נשות נעדרי הצוללת "דקר".

בשנה האחרונה קבלתי הצעה לאמן נשים עגונות.

הגיעה לביתי אישה צעירה (דתית) בת 35, קטנה, כחושה, שפופה. אישה דלת אמצעים שהתקשתה לשטוח בפני את סיפור חייה העגום. מובטלת כבר למעלה משנה. איבדה את מקום עבודתה בשל מחלה. עברה 3 צנתורים בפרק זמן מצומצם, בעלה נעלם לפני 5 וחצי שנים, לא יוצר קשר, לא מעביר כספים לגידול הילדים, מתחבא במקום מסתור, וממרר את חייה ב"שלט רחוק" תוך שהוא מסיט את הילד בן

ה 12  ומפעיל אותו נגדה באופנים שונים. (כולל אלימות, ניבולי פה ולעיתים גם חבלות גופניות)

חסרת ביטחון עצמי וחסרת אמון בעצמה, ביכולותיה ובמוסדות הרווחה והרבנות,ישבה למולי והיססה עד כמה תוכל לפתוח בפני את כאבה ואת סגור ליבה.  בטני התהפכה. הרגשתי את העול מחלחל בי ובקשתי להציל אותה מכל העולם, לתת לה חיבוק, לתת לה תקווה, לתת לה כוח.

היה לי ברור שהדרך אליה תהיה לא קלה אבל אין לי שמץ של ספק שאגיע אליה ואצעד איתה למחוזות חדשים.

התחלנו באמון. בכל מפגש נתחדשה התקווה והציפייה לאות חיים, לקשר, מהבעל המסרב, האם הגיע לדיון? האם יצר קשר טלפוני עם ילדיו? האם יגיע לבר המצווה של הבן.?

הימים חלפו. היא צמחה אל מול עיני, השיחה הפכה קולחת, היא העיזה יותר, יצאה למשימות חיפוש, הציבה דרישות, נדנדה לגופים הרשמיים, העיזה ועלתה לשידור ברדיו ביום האישה, התחלה לתחום לו פרקי זמן ונקטה צעדים.

בכוחות החדשים שניעורו בה השכילה להבין שאינה יכולה עוד להיות מובלת  והפכה להיות מובילה.

בעודה מייחלת לחופש, להתחלה חדשה, לשקט.

אלו הם עתידה וחייה שלה המהווים "רק" עוד סיפור של משפחה במקום העבודה של הטוענת הרבנית והעובדת הסוציאלית ....

האם פגשתם פעם אישה עגונה? שהמילה חופש  (להבדיל מחופשה)מקבלת אצלה משמעות מאוד עמוקה?

ריקי