בהמשך לפוסט הקודם:
הסתגלות בוקר ראשון בגן.
הילד אוחז בנו בחוזקה ולא משחרר, בוכה וצורח שלא נלך.
תחושה קשה מאוד לנו ולילד שלנו.
אך חשוב לזכור שזו תקופה שחולפת ובסוף גם הם, וגם אנחנו, מסתגלים.
מה כדאי לעשות יום לפני ובאותם ימיי ההסתגלות:
יום לפני, נכין את התיק ביחד.
נשאל את הילד מה יכול לעזור לו, אולי תמונה שלנו, אולי שמיכי, בובה, או כל חפץ מעבר אחר.
נשכיב לישון מוקדם יותר.

בבוקר נקום בלי לחץ, נפנה את הזמן שלנו להתארגנות רגועה.
נשים מוזיקה כיפית, נרקוד, נקפוץ ונתארגן בכיף.
במידה והילד שלנו זקוק ליותר זמן פרידה נישאר יותר, גם אם זה לא לפי שיטת הגננת. (יכול להיות שהגננת מאמינה שצריך "לחתוך" בצורה מהירה)
אנחנו מכירים את הילד שלנו הכי טוב, ויודעים למה הוא זקוק.
זה בסדר להגיד לגננת שהילד צריך יותר זמן פרידה ולהישאר איתו קצת יותר.
אין צורך להרגיש לא בנוח מולה.

לא נעלם לילד. נגיד לו שאנחנו צריכים ללכת. נכין אותו מראש מתי נלך.
כיוון שאין לילדים עדיין תחושת זמן והם לא יודעים שעון, נסביר לפי אירועים שקורים בגן.
למשל: "אמא תלך כאשר כל הילדים מתאספים למפגש בוקר". או, "אבא ילך
כאשר הילדים יוצאים לחצר".

לא נגיד לו "אתה גדול ושאסור לבכות" (לבכות זה משחרר)
נשרה תחושת ביטחון, נעטוף ונכיל.
רק אחרי שנצא מהגן נפרוק את הקושי שלנו.

יכול להיות שהילד יחזור הבית קצת כועס ועצבני. נראה אותו ואת העומס הרגשי שהוא נמצא בו.
לא נעמיס בשינוים מיותרים כמו פרידה ממוצץ.
נבין, נכיל ונעטוף בהמון אהבה.

אהה ויש מצב שבהתחלה הכל ילך חלק ורק אחרי כמה ימים "ייפול האסימון".
הסתגלות לוקחת זמן, היו סבלניים.
מאחלת הסתגלות הדרגתית וקשוחה כמה שפחות.
בהצלחה לכולנו
קסט כאן