להבנת הקשר בין גוף לנפש בחרתי לשתף אתכם במסר חשוב שהגיע אלי מהמטפלת ג׳ון ג׳יקובס:

 כשקורה אירוע שמשפיע עלינו רגשית - הגוף מגיב.
זו לא חייבת להיות טראומה במלוא מובן המילה.
גם אירועים לא נעימים שלא נכנסים בקטגוריה של "טראומה"
כמו ויכוח עם ילד, הודעה עצובה בחדשות
או אכזבה שלא התקבלתם לפרויקט שרציתם
יכולים לגרום לתופעות גופניות.

כאשר הסימפטומים הגופניים מופיעים בסמוך לאירוע
קל לזהות את הקשר.
אדם יגיד: "מאז שקרה... אני מרגיש... לא ישן... אבדתי תאבון" וכו'.

כאשר הסימפטומים מופיעים במרחק זמן יותר גדול
יותר קשה לזהות את הקשר.
לפעמים סימפטומים הנגרמים מאירועים רגשיים נפתרים מעצמם
ולפעמים הם "נתקעים" והופכים לשוכני קבע.
מה גורם להבדל הזה?

דוגמה:
היה לכם ויכוח סוער בעבודה ובעקבותיו לא הצלחתם להירדם בלילה.
גם למחרת לא ישנתם טוב וגם בלילה שאחרי.
ככה זה נמשך כמה ימים.
אופציה א: אחרי כמה ימים, בהדרגה, אתם חוזרים לישון כמו שצריך
אופציה ב: השינה ממשיכה להיות גרועה ו"נתקעת" במצב הגרוע.
אחרי חודש אתם כבר מגדירים את עצמכם כ"סובלים מהפרעת שינה"
ואתם מתחילים לחפש פתרונות.

הכל תלוי בחוזק מנגנוני ההומאוסטזיס, מערכת החיסון
ומנגנוני הריפוי העצמיים, שאחראיים לשמור את הגוף
בטווח תפקוד תקין ובריא.
כאשר מנגנונים אלה חזקים מספיק ביחס לעוצמת האירוע
הם מצליחים בהדרגה, להחזיר את הגוף לאיזון והסימפטום נעלם.
במצבים בהם מנגנונים אלה אינם מספיק חזקים ביחס לעוצמת האירוע
בין אם בגלל חולשה יחסית שלהם או בגלל עוצמת אירוע גבוהה
הסימפטומים "נתקעים".

פתרון נקודתי של הסימפטום אולי מקל 
אבל החולשה היחסית של מנגנוני ההומאוסטזיס נשארה בעינה
כך שגם באירועים עתידיים, שברור שיהיו, סביר להניח
שהגוף לא יתמודד כמו שצריך, ולא יצליח לאזן את עצמו חזרה.

לעומת זאת, טיפול בגורם השורשי
מסיר את הגורם שהחליש את מנגנוני הריפוי העצמיים מלתחילה
מה שמחזק, מעודד ומאפשר לגוף לפתור חלק גדול מהאתגרים
בכוחות עצמו, בלי דיכוי ובלי שימוש בחומרים כימיים.
אחד הגורמים המרכזיים ביציאת הגוף מאיזון
הוא אירועים טעונים רגשית.  

נכון. יותר קל להסתפק בפתרונות נקודתיים
אבל חשוב שנבין מה אנחנו עושים ולמה
שנוכל לקבל החלטות בריאות מושכלות.
הגוף הזה הוא כל מה שיש לנו לסיבוב הזה
מומלץ לאהוב, לטפח ולשמור עליו.