לאחרונה קיבלתי הודעה מלקוח שבניתי לו אתר אינטרנט: "יובל אני משתמש בקלוד קוד בשביל לעשות כמה שינויים באתר והיו לו כמה שאלות שאשמח אם תוכל לענות לי עליהם…". בטח שאשמח החבר קלוד! בשביל מה יש חברים?

מה שהתחיל בדיאלוג תמים וטכני על איך מתחברים לשרת, והאם אפשר למחוק תוספים התגלגל מהר מאוד ל: "...חיברתי אותו למשתמש ואני מעצב איתו". ולפני שהבנתי מה קורה כל האתר השתנה. הכל! אין פיקסל אחד שנשאר מה שהיה.

לקח לי כמה דקות לעכל את זה ואני מודה שהייתי בשוק מהשוק שאני נמצא בו. הייתי צריך לתת לעצמי סטירה, לנער את עצמי ולשטוף פנים כי הבנתי שעובר עלי משהו לא טוב… יש גל עכור ומסריח ששוטף אותי…אני כל היום שומע וקורא על הגל של ה-AI ומנסה לשכנע את עצמי שאני מהרוכבים עליו למעלה בסבבה ולא מאלה שנבלעים לתוכו. והנה זה הגיע גם אלי, ולא, לא הייתי מוכן לרגע הזה.

מעבר לתחושות הקשות על כך שאין ספור שעות של אפיון, עיצוב ובנייה שירדו באסלת האינטרנט (טוב, כנותני שירות אנחנו מורגלים למכור את השירות ולהיפרד מהמוצרים שלנו..אבל בסתר ליבנו מקווים שהם יהיו נצחיים), ומעבר לפגיעה באגו של היוצר והקלות הבלתי נסבלת של מחיקה טוטאלית של מה שהושג בתהליך סיזיפי עם המון זיעה ורגש (רק אני והמחשב יודעים כמה השקעתי באתר הזה..), היה משהו עמוק יותר שזעזע אותי.

אולי זו העובדה שאני חווה על בשרי את השינוי הגדול ביותר בתולדות היצירה האנושית מציורי המערות ועד היום: היכולת של טכנולוגיה שרק נולדה לדלג על 50 אלף שנה של תולדות האמנות והעיצוב ולתת לרובוט ליצור בעצמו לפי מה שהוא יודע על תולדות האמנות והעיצוב (כתיבת פרומפט היא לא מי יודע מה יצירה ובטח שלא ויזואלית).
יש פה שבר היסטורי והסיבה שזה גורם לי להזיע ולהתנשף נטועה עמוק בתחושה שקורה פה משהו שהוא ממש לא בסדר במהות שלו.

כאן חשוב לי להגיד: אם השתמע עד עכשיו שאני נגד AI אז נכון. אני לא סובל אותו. אבל זה לא מונע ממני להשתמש בו שעות רבות ביום... יש פה דיון פילוסופי אינסופי שאין בו שחור ולבן אלא בעיקר המון אפורים. ובניסיון שלי לעשות סדר במחשבות ולנסות לגבש דעה על האירוע שקרה כאן אני באינסטינקט נצמד למקורות הידע הישנים והטובים - אלה שב-2004, לפני מהפכת המידע לימדו אותי על אסתטיקה, ולמה היא קשורה לאתיקה, וכמה חשוב היה תמיד החיבור הזה בין הנראות של הדברים לאמת שלהם, ואיך הכל התחיל להתפרק עם הפוסט מודרניזם…

ועכשיו אחרי כשבוע של ניסיון לעכל אני כותב את זה כדי להבין יותר טוב מה קרה פה, וגם כי חשוב לי להשמיע את הקול הזה שנראה לי כאילו די מתעלמים או לא מספיק מייחסים לו חשיבות - לכל נושא החזות החיצונית של מוצרי ה- AI. נראה שעולם הדיגיטל בסיר לחץ של השיווק כי צריך למכור וגוגל עוד רגע מוחק אותנו מהמפה וצריך ליצור תוכן, תוכן ועוד תוכן שה-AI אוהב, ובינתיים שוכחים שהפקדנו בידיים של חייזר את כל תולדות היצירה האנושית ואני לא יודע מה איתכם אבל אני מתחיל ממש לשנוא את היצירות שלו.
לא שאי פעם אהבתי כי זה תמיד הרגיש לי כמו קליפה ריקה, כמו יצירת זומבי, כמו עטיפה של שוקולד בלי השוקולד, כמו השחקני כדורגל הפאתטים של גוגל שזה הדבר הכי רחוק שאפשר לדמיין ממסי משחק כדורגל.

הבעיה היא שאנחנו מתחילים לעשות את מה שתמיד דופק אותנו בסוף כמין אנושי - להתבלבל, להתרגל ולשכוח. וככה אנחנו בקלות מוותרים על 50 אלף שנה של יצירה אנושית פשוט כי אפשר, וזה קל, וזה מגניב וצריך להגדיל המרות ולחתוך עלויות.

חשבתי לעשות ניתוח של העיצוב של קלוד לעומת העיצוב שלי אבל עכשיו אני חושב מה הטעם.. בשביל מה לזרוע עוד מלח על הפצעים. אני רק יכול לאחל לעצמי שזה לא רק שלא ייאש אותי אלא יגרום לי לרצות ליצור יותר, פחות בבינה מלאכותית ויותר בבינה האנושית שלי, שהיא לא רק SKILL ו- AGENT, היא גם נושאת הלפיד של 50 אלף שנות יצירה אנושית וכמה מיליוני שנים בסוואנה. ולקרוא מפה אליכם היוצרים שמוטלת עלינו האחריות לשמר את היכולת של יצירה אנושית. שנמשיך לבנות אתרים ב-AI ותוכן, אבל שתמיד יהיה לנו בראש את אפלטון ומשל המערה שלו שהופך להיות היום רלוונטי יותר מתמיד.

אגב, קיבלתי החלטה לא להעביר את הטקסט הזה ב- AI אפילו לא לתיקון שגיאות פיסוק וריווח. יש משהו חי ביצירה אנושית דווקא כשאתה מרגיש בה את הטעויות.
כמו שאמר ג'יימס ג'ויס: "Mistakes are the portals of discovery".