אז בואו נבהיר כמה דברים:

אני לא אוהבת לנקות,

אני גם לא אוהבת במיוחד לבשל,

ונחשו מה? סרט בנטפליקס עושה לי את זה הרבה יותר, מאשר לסדר את הבית שלי.

ולמה זה בעצם כל כך מפתיע?

יש מישהו שאוהב להיות בדיאטה ?

לא נראה לי. אבל אנחנו אוהבים להיות חטובים.

אנחנו לא נהנים להזיע,

אבל אנחנו רוצים להיות בכושר.

התוצאה היא זו שאנו נהנים ממנה.

אני אוהבת שהבית נקי,

אני אוהבת שיש מה לאכול,

ואני מאוד אוהבת שמסודר. זה מקנה לי שקט. ופניות לדברים אחרים.

והשף שמבשל ועמל כל היום על הסירים והמחבתות במסעדה שלו? אני די בטוחה, שהוא לא ממש מתלהב להמשיך ולעמוד אחר כך עוד שעות אצלנו בבית על הכיריים והכיור. והוא עוד פחות אוהב לשמוע השכם והערב: "אבל אתה אוהב את זה..."

זה על אותו משקל. 

מעטות הפעולות שאנחנו נהנים מעצם העשייה שלהן. וגם בעבודה וגם בחיים הפרטיים כל יום, כל הזמן.

אבל! כשאני עובדת אצל לקוחות, זו תחושה שונה מאשר לעשות לביתך. וגם הרבה יותר מספקת.

 למה? ככה. זה לא רק הכסף שאני מרוויחה (הרי תמיד עבדתי בשביל שכר), וגם לא רק העבודה עצמה (שממנה אני לרוב מאוד נהנית,) אלא, בעיקר זו היכולת, באמת ובתמים, להשפיע על חייו של מישהו אחר. 

יש בתים שאחרי שאנחנו יוצאות מהם, אני יודעת שהלקוח ממש יוצא עכשיו לדרך חדשה. טובה יותר. שיפתחו לו אפשרויות והזדמנויות, והמון אנרגיות חדשות מתפנות אצלו. 

אנרגיות אותן הוא יכול להפנות לכיוונים אחרים. אם זה החוצה; לדברים שהוא מעוניין לעשות ולא יכל עד עכשיו, או אם זה פנימה; לדברים שלא ביקש בשביל עצמו.

 הרי אנחנו הנשים במיוחד אלופות בלא לפרגן לעצמנו.

כשלקוחה כותבת לי ממש היום:

 "איזה סופש נהדר היה לי עם הילדות! ממש נהננו להיות בבית, לשחק ולעשות יצירה עם כל החומרים שסידרתן כל כך יפה..."

אני יודעת שבחרתי במקצוע הנכון.