לא כולם יודעים לנוח.

מנהלים ומנהלות מצוינים,
אנשים מחויבים, מקצועיים, הישגיים ובעלי מוסר עבודה גבוה.
רבים מהם יודעים
לעבוד קשה
הם פחות יודעים לעצור.

הם ממשיכים
גם כשהם עייפים.
נשארים זמינים בכל שעה.
דוחים חופשות.
ממשיכים קדימה
למרות סימני השחיקה.

לעיתים מתוך תחושת אחריות.
לעיתים מתוך לחץ.
ולפעמים פשוט כי התרגלו להיות בתנועה מתמדת.

הבעיה היא ששחיקה אינה מתרחשת ביום אחד.
היא נבנית בהדרגה:
פחות אנרגיה.
פחות סבלנות.
פחות יצירתיות.
פחות חדות בקבלת החלטות.

מנוחה אינה מותרות.
היא חלק בלתי נפרד
מניהול אפקטיבי לאורך זמן.

מנהלים ומנהלות נמדדים
לא רק ביכולת שלהם
להשיג תוצאות,
אלא גם ביכולת
לשמור על עצמם
ועל רמת ביצועים
גבוהה לאורך זמן.

היכולת לעצור,
להתנתק ולהתחדש
היא מיומנות ניהולית
חשובה לא פחות
מהיכולת להוביל,
לתכנן ולבצע.

האתגר האמיתי
הוא לא לעבוד עד הקצה.
האתגר הוא לזהות
מתי הגיע הזמן לעצור,
עוד לפני שמגיעים אליו.

זה הזמן לעצור לרגע
לקחת פסק זמן
ולנעוץ ביומן את
החופשה הבאה.

אני הרגשתי לאחרונה
שהגוף שלי מאותת לי
לקחת מנוחה ולצאת לחופשה 🛩️