זה מה שענת (שם בדוי) סיפרה לי שהיא צעקה על הבת שלה באוטו. 

בעצם זה התחיל עוד כשהן היו בבית, והבת שלה ביקשה שתסיע אותה לחברה. 
ענת ידעה שאם היא תגיד לה "כן", רוב הסיכויים שהיא תאחר לשיעור פילאטיס, אז היא אמרה לה "לא". אבל הילדה התעקשה ועשתה פרצוף מתחנן וביקשה שוב... 

אז בסוף היא ריחמה על הילדה, שלא תצטרך ללכת דרך ארוכה בקור, והזדרזה כדי להקפיץ אותה בכל-זאת. 
אבל כשבדרך נהיה פקק והיא הבינה שהיא כבר בטוח תאחר לפילאטיס, אז היא כבר לא הצליחה להתאפק... ואז היא כבר צעקה עליה באוטו!

ואחרי שהילדה ירדה מהאוטו, ענת הרגישה מתוסכלת ועצבנית, ובעיקר עם המון רגשי-אשמה. 
לקח לה בערך עד אמצע השיעור בפילאטיס, כדי להתחיל לשחרר את ההרגשה המחורבנת שנהייתה לה מזה. 

ובקליניקה ענת אומרת לי: 
"אני רוצה שהילדה הזאת תבין שאני לא יכולה להיות זמינה עבורה כל שניה ביום!
אני רוצה שהיא תפסיק לקחת אותי כמובן מאליו! " 
-=-=-=-=-=-

זה קורה להרבה מאוד אמהות (האם גם לאבות?)...  
אני יודעת שזה קרה גם לי כמה וכמה פעמים... 
אנחנו כל-כך אוהבות אותם, כל-כך רוצות לעזור להם, להיות שם בשבילם, שאנחנו פשוט לא מצליחות להגיד להם "לא". 

ואנחנו רוצות שהם יבינו גם אותנו. 
שיבינו שאנחנו לא יכולות תמיד להיות זמינות ותמיד לעזור. 
אנחנו רוצות שיפסיקו לקחת אותנו כמובן מאליו 
ויבינו שיש לנו גם דברים שחשובים לנו ! 

-=-=-=-=-=-

בחזרה לקליניקה... 

אני שואלת את ענת: 
את רוצה שהילדה שלך תבין אותך... איך היא יכולה להבין?  
את מספרת לי שבהתחלה אמרת לה "לא", אבל אחרי כן בכל זאת עשית את זה. 
מה את חושבת שהיא יכולה להבין מזה?

ענת שותקת. 

מוכנה לשמוע מה אני חושבת שקורה לבת שלך שם? , אני שואלת.
אני מנחשת שהבת שלך במקרים האלו פשוט מבולבלת. סביר להניח שהיא חסרת-אונים, כי היא לא מבינה מה היא אמורה לעשות ומה היא אמורה להבין, כשאת אומרת דבר אחד, אבל עושה משהו אחר...
ולא רק שהיא מבולבלת ולא מבינה, גם כועסים עליה! 
אז עכשיו, לא רק שהיא לא מבינה מה את רוצה, היא גם לא מבינה מה היא עשתה לא בסדר!!
הרי מה היא באמת עשתה? היא בסך הכל ביקשה ממך משהו... היא לא הכריחה אותך...
בתוך תוכה, אני מנחשת שהילדה אולי חושבת : "בסדר, אמא, אם את לא יכולה, אז אל תעשי את זה!! אבל למה בסוף את כועסת עליי...?? למה את מאשימה אותי ???  " 

אנחנו נושמות את זה ביחד רגע. 

ואז אני אומרת לענת: 
בואי נחזור אלייך ולמה שאת מרגישה. 
יכול להיות שיותר משאת כועסת עליה, את בעצם כועסת על עצמך? 
אולי את כועסת על זה שהסכמת לעשות משהו שבעצם לא התאים לך?
כועסת על זה שאת לא מצליחה להגיד לה "זה לא מתאים לי כרגע", 
בלי להרגיש אשמה ולהתייסר מזה אחרי-כן? 
-=-=-=-=-=-

בתוך התהליך בקליניקה, ענת לומדת איך להגיד "לא מתאים לי" 
בלי להתבלבל, בלי להתנצל, בלי להרגיש אשמה ובלי להאשים אחרים. 

זה מאפשר לה הרבה פחות להתפרץ על האנשים שחשובים לה. 
זה מאפשר לה להתנהל יותר ברוגע, עם יותר תחושת בחירה. 

אבל לא רק זה. 
זה גם מאפשר לבת של ענת להכיר את אמא שלה טוב יותר.
להבין איפה הגבולות של אמא, ממה אכפת לה ומה חשוב לה.

והבת של ענת גם לומדת מאמא שלה איך עושות את זה. 
היא רואה את אמא שלה והיא לומדת 
שמותר לה להגיד את האמת שלה, לבטא את עצמה. 
שמותר לה לשמור על מה שחשוב ויקר לה. 

-=-=-=-=-=-=-

התחברת? 
היית רוצה בדיוק את זה בשביל הבת שלך?
זה מגיע גם לך. בשבילך.

מוזמנת לפנות אליי לקביעת שיחת התאמה, ללא עלות. 

ענבל דמבו 
מאמנת נשים להתפתחות אישית
מתמחה בהצבת גבולות בדרך מקרבת
052-6231711