שאלה לכל מי שקוראת את הפוסט 

ולא מכירה אותי באופן אישי: 

מה לדעתך הגובה שלי?  

זרקי מספר.

1.65? (היה יכול להיות נחמד)

1.82? (הלוואי, דוגמנית על)

1.50? (וזה כשאני על עקבים סטילטו!)

גובה אצלי זה נקודה רגישה.

היום כבר פחות, 

אבל רוב שנותיי כמתבגרת ועלמה צעירה 

זה תמיד הפריע לי 

שנראיתי כזאת...קטנה!

איך זה מרגיש להיות קטנה בעולם של גדולים?

בגיל 15, לא נתנו לי להיכנס לסרט עם הגבלת גיל 14 

כי חשבו שאני בת 11

בהופעה לייב של בראיין אדמס, 

אי שם בניינטיז וביבשת אחרת,

הצטופפתי עם כולם, 

רק שכולם היו 30 ס"מ מעליי, 

ואני זוכרת איך החמצן הלך והידלדל

"מה בשבילך, ילדה?" המוכר בשוק קרא לי, 

מחמאה שתמיד העליבה אותי

ומנהלת אחת שעבדתי איתה 

(כמעט שני מטר, את יודעת מי את!),

בכל פעם שהייתה מדברת איתי 

הייתי מרגישה את מטר המילים שלה 

נוחת על הראש שלי.

לפעמים אפילו הייתי קצת מפחדת ממנה...

אני חושבת שבגלל החוויות האלה,

אני מאוד מתחברת ומבינה ילדים.

גם הם אנשים קטנים בעולם של גדולים.

בא לך להיכנס לנעליים שלי (מידה 36) 

ושל הילדים שלך רגע?

בואי נעשה ניסוי!

התבונני באיזורים שונים בבית שלך.

כניסה לבית, מטבח, סלון, חדרי שינה, חדרי אמבטיה, מרפסת.

צלמי אותם מכמה כיוונים שונים בגובה העיניים של הילד שלך.

אם את בכושר, התכופפי ממש לגובה שלו.

מה הוא באמת רואה?

ומה הוא לא רואה?

האם האיזור מעודד את עצמאות הילד או 

מרחיק אותה?

יש משהו שמפריע לך בסדר או בארגון של האיזור?

מעניין מה תגלי!

מחכה לשמוע ממך.

דלית