לפני כמה ימים ביקרנו אצל חברה.

הבן שלה והבת שלי חברי ינקות :)

בחלק האחורי של החולצה שלו קלטתי שכתוב את שמו.

מיד עצרתי אותו, והראתי למיה מה כתוב.

לקחתי את האצבע שלה ועל הגב של החבר,

עברתי איתה על האותיות.

שניהם היו מרותקים ברגע.

"מה את עושה??" שאלה אותי חברתי היקרה.

"אני מלמדת אותה אותיות 'על הדרך' " עניתי בסיפוק.

"מה?? למה עכשיו ?!? אותיות היא תלמד כבר בכיתה א!" היא ענתה בזעזוע קל.

_____________________________

אז באמת, למה עכשיו?

* כי הבת שלי כל הזמן מבחינה באותיות ומילים ושואלת אותי לגביהן באופן *ספונטני* –

   תקופת רגישות לשפה, שלום.

* כי אם היא לא היתה ברגישות כל כך גבוהה לאותיות, אז ככל הנראה, גם אני לא הייתי רגישה להזדמנויות       בסביבה.

* כי למידה היא *אגבית*, היא מתרחשת סביבנו כל הזמן.   

   ממש לא צריך לחכות לבית הספר כדי ללמוד רק מתוך חוברת או דף עבודה.

*  כי כשהיא תגיע לבית הספר, היא כבר תהיה בנקודת פתיחה אחרת.

    ואף מילה על חוג הכנה לכיתה א'.   החוג מתחיל מגיל אפס!

*  כי היא סקרנית והתפקיד שלי הוא לתווך בינה לבין העולם.

*  כי ככל שלמידה היא *חוויתית*, ככל שהיא מקיפה יותר חושים ועוברת דרך הגוף שלנו,

    כך היא נטמעת יותר טוב בזכרון שלנו.

______________

איפה את מזהה סקרנות מוגברת אצל הילד שלך?

האם יש פעולה מסויימת שהוא מבצע שוב ושוב ושוב?

מתי הוא שואל "מה", "למה" ו-"איך"?

ואיזה מענה הוא מקבל ממך?

דלית 

מאמנת להורות יצירתית