אם תחשבו על זה, "מה חדש?" זו אחת השאלות השגורות והנפוצות ביותר שאנו מוסרים או מקבלים מדי יום, ומפי רוב מכרינו וידידינו. קרוב לוודאי תהא
זו השאלה הראשונה שפותחת שיחה ורבאלית ו/או פרונטאלית בשיחת טלפון, בפגישת מסדרון אקראית, או כזו שתוכננה מראש, וגם אם לא, וודאי שזו לא תאחר לבוא ברגעים הבאים בנוסח כזה או אחר של 'נו טוב, אז מה (בכל זאת) חדש'?!

השאלה, לכאורה, נשמעת כל כך שחוקה ו'קלישאתית', כל כך משומשת כאנטיתזה פרדוכסאלי למושא 'חדש' שהיא נושאת בקרבה, עד שלמעשה אנחנו לא נוטים לקבל או להעניק את ההתייחסות
הראויה לה, ופותרים אותה בדרך כלל באמירה סתמית וחלולה כגון 'אהה, אין חדש, הכול כרגיל...' ובכך עושים עוול למה שמסתתר מאחוריה.

אבל בעצם לא מסתתר כאן דבר, והכוונה בולטת ממש בקצה הלשון (ומעבר). אנחנו באמת רוצים את החדש, אנחנו נמשכים אליו וצורכים את זה כל הזמן, אם זה בגד חדש מהקולקציה
החדשה של המעצב/ת האהוב/ה עלינו, או זה גאדג'ט חדש ומשוכלל, מכשיר עתיר טכנולוגיה מתקדמת, או כל דבר חדש אחר שאנחנו צורכים (או רוצים) כי זה פותר לנו בעיות, מסקרן אותנו, ובעיקר
מרגש אותנו (זוכרים את רפי?)...

לכן, יש מישהו שכל הזמן דואג לרגש אותנו ולחדש לנו, בין אם זה באמצעות המצאות חדשות לגמרי, שדרוג ושיפור של מה שכבר קיים, או אפילו 'החייאה' ויצירה מחודשת של
דברים שכבר שכבו מספר דורות בבוידעם.

בהזדמנות זו אני רוצה להזמין אתכם לקרוא מאמר (חדש) שפרסמתי בנושא "ניהול
חדשנות", ובפעם הבאה, כשמישהו שואל אתכם 'מה חדש', עצרו שנייה לפני שאתם עונים, נסו להיזכר במשהו אחד חדש שראיתם, או שמעתם, או קראתם, או שאפילו דמיינתם... וספקו את ההתעניינות (כי גם זה סוג של צורך).