- החוויה הכי חזקה שנחרטה לי עמוק עמוק בלב זה הכנת המצות המשותפת. היינו מתאספים כעשר משפחות באחד הבתים עם חצר גדולה, מתיישבים במעגל וכולם ביחד- ילדים, הורים, סבים וסבתות- מכינים מצות. 
- אתם הכנתם את המצות בעצמכם? שאלו הילדים בפליאה
- כן, עניתי, מהתחלה ועד הסוף, ואיזה מצות! טעימות מאד, דקות דקות, גדולות ועגולות.

הגברים הכריזו : עכשיו משפחת פוזיילוב!! וכולם ביחד הכנו מצות למשפחת פוזיילוב. אחר כך מכריזים על משפחת מורדכייב, וכולם ביחד מכינים את המצות של משפחת מורדכייב וכן הלאה, עד שמסיימים עד סוף היום מצות של כל עשרת המשפחות!! עבדנו מאד קשה וחזרנו עם יבלות בידיים.

- אימא, העיניים שלך בורקות ואת כל כך מתלהבת, כשאת מספרת את זה. מה כבר היה שם? אמרת שעבדתם קשה!

- תשמעו, נכון שעבדנו קשה, אבל היינו מאושרים מאד, כי התייחסו אלינו, הילדים, כמו אל הגדולים- האמינו בנו וסמכו עלינו, שאנחנו מסוגלים. כשטעיתי למשל, לא העירו לי, אלא עודדו אותי והדריכו אותי עד שלמדתי לעבוד עם הבצק. ועוד משהו מיוחד שחוויתי - הביחד- שכולם שווים בין שווים, דואגים אחד לשני ועושים הכל בשיתוף פעולה מפליא ומרגש. הייתה שם ערבות הדדית של ממש. בפועל. והרגשתי את זה.

זאת חוויה שאני מאד מתגעגעת אליה..
אני מייחלת לכולנו לחוות את החוויה הזו של ביחד, של דאגה וערבות הדדית, אולי זה לא יהיה דרך הכנת המצות, אבל זה משהו ששווה להרגיש, כי זה באמת משהו מאד מיוחד.