רוצים ילדים מאושרים?  אפשרו להם לחוות תסכולים

מה קורה לך אמא יקרה, ומה קורה לך אבא יקר, כשהילד שלכם בוכה, כועס ומתוסכל כשלא מקבל מה שרוצה או לא מצליח במשהו? איזה מחשבות אתם חושבים באותם רגעים? מה אתם מרגישים?...תחשבו רגע...

אם נהיה מספיק אמיצים עם עצמנו, כדי להתבונן במה עובר עלינו ברגעים אלו ,רובנו נגלה, שמה שהכי קשה לנו כשהילד מביע רגשות של כעס ותסכול, הוא דווקא התסכול שלנו, ההורים. תסכול מכך שנתתי כל כך הרבה והילד שלי לא מחשיב, לא מעריך, לא מצליח. ואז מתגנבות גם מחשבות טורדניות, כמו, אולי לא הייתי הורה מספיק טוב, אולי מה שנתתי באמת לא היה מספיק, אולי אני צריך/ה לבלות איתו קצת יותר, אולי הייתי צריך לוותר לו פה ושם, ועוד מחשבות כאלה ואחרות, המעידות על ייסורי מצפון.

 יחד עם שגרת היום התובענית ודאגות היום יום לפרנסה ועוד, אנחנו כל כך רוצים להיות הורים טובים, ושהילדים יאהבו אותנו תמיד, ושלא יחסר להם מאומה ושיהיו מרוצים , שברגע שהם מביעים רגש שלילי כלשהו, אנחנו מיד נלחצים ואפילו מרגישים מאויימים- הרי הילד האהוב שלנו מאותת לנו שכנראה לא הצלחנו במשימתנו לעשות אותם למאושרים!

כשאנחנו רוצים שהילד שלנו יהיה מאושר, אנחנו לא בודקים לעומק מה זה "אושר", ולרוב נופלים לפינוק מהסוג המזיק- הילד מתרגל לעובדה שהוא ה"מרכז" ושהוריו "עובדים" אצלו, ואז, ברגע שהוא נדרש לגלות קצת סבלנות, לדחות סיפוקים  ולהתחשב בדרישות המצב, הוא מרגיש אומלל- הוא כועס ומתוסכל.

ואז, באופן בלתי מודע, מחוסר יכולת להכיל את התסכול של הילד, ובעיקר של עצמנו, אנחנו נבוכים, מתנצלים ורצים "לפצות" על ה"עוול" שגרמנו למסכן שלנו, או לחילופין, מתגוננים, מאשימים, כועסים בחזרה ומבטלים את  רגשותיו: " לא נורא, לא קרה כלום, מה את/ה בוכה?! נתתי לך הכל ואתה עוד מתלונן?! הכל בסדר".

והאמת היא שאתם צודקים! הילדים של רובנו מקבלים הרבה יותר ממה שההורים שלנו יכלו לתת לנו, ובדור הזה הם תורמים הרבה פחות מכפי שאנחנו תרמנו כילדים לבית ולמשפחה. השפע של היום הוא משכר ומשקר! ואם תתבוננו באותיות של המילה "שפע", תגלו בו את המילה "פשע". זאת אומרת, אם לא יודעים להשתמש בשפע של היום בדרכי חינוך מועילות, הוא הופך לפשע חינוכי.

אתם רואים את הפרדוקס בין היחס של ההורים שלנו אלינו כשהיינו קטנים לבין היחס שלנו לילדינו היום? הפרדוקס וההבדל הקטן, אבל מאד משמעותי הוא, שההורים שלנו לא הרגישו שום רגשות אשמה ולא סבלו מחסך הורי.

ההיפך הוא הנכון- הם אפשרו לנו ואף דרשו מאיתנו להתמודד עם מה שיש ולא נבהלו מהתסכולים שלנו. הם לא סיפקו לנו דברים ושרותים מיותרים ולא עשו במקומנו דברים שיכולנו לעשות בכוחות עצמנו, כפי שרוב ההורים עושים היום. הם גידלו אותנו לעצמאות ודרשו מאיתנו לקחת אחריות.

אז בואו ננשום לרווחה רגע ונירגע קצת. אתם רוצים לגדל ילדים מאושרים? אל תיבהלו מתלונותיהם ואל נא תרוצו לספק את כל הגחמות שלהם מיד. אל תרפדו להם את החיים- תנו להם כלים להתמודד עם החיים - כל ילד בהתאם לגילו. החיים בבית הם מחנה אימונים לחיים אמתיים בחוץ. ובפעם הבאה כשילדיכם יביע כעס או תסכול כלשהו, מומלץ להכיל את התסכול שלו ברוגע- מותר לו לחוות תסכולים ומותר לו לכעוס. את התסכול שלכם מומלץ בחום לזהות, לקבל ולשחרר- הוא לא משרת אותכם ולא מועיל לכם, כי כשאתם ממשיכים להרגיש רע ביחס לעצמכם כהורים, אתם עסוקים בעצמכם במקום בתפקיד ההורי שלכם לגדל אותם לעצמאות ואחריות. בשום אופן זה לא אומר שנתעלם מהילדים שלנו ומרגשותיהם לגמרי. ילדים כן זקוקים לליווי, תמיכה ועידוד שלנו, להשתתפות שלנו בתסכולם- לאמפתיה, להרגשה שמהיום יש לכם אמון בהם ואתם סומכים עליהם שידעו להסתדר; ומבחינה מעשית, נבדוק אם הם זקוקים לקבל מאיתנו הדרכה טכנית של ביצוע משימות למיניהן ונמשיך ללוות- בלי בקורת ונזיפות, בלי תיקונים וגערות, אלא עם הרבה עידוד, סבלנות, חום ואהבה. משפט, למשל,כמו:  "אני מבינה שזה קשה לך, זה באמת מרגיז, ואני מאמינה גם שאתה יכול להתמודד/להתגבר על זה.", מבטא אמפטיה ועידוד.

תזכרו, תסכול מותאם גיל, הוא תסכול שמפתח את ילדינו. ילד שמתחיל ללכת חייב לחוות תסכול- הוא נופל וקם, ושוב נופל, והוא...מתוסכל! האם יעלה בדעתנו ללכת במקומו או להמשיך להחזיק לו כל הזמן את ידו? בוודאי שלא. ככה הוא לא ילמד ללכת באופן עצמאי. הוא חייב ליפול ולקום והוא חייב גם את התסכול, כדי למצוא כוחות להתגבר עליו ולהתחיל ללכת בכוחות עצמו.

הילדים שלנו יהיו מאושרים אך ורק בזכות ההשתוקקות שלהם להשיג דברים ומגילוי היכולת שלהם בדרך להשגתם. התפקיד שלנו כהורים הוא קריטי- עלינו ללמוד ללוות אותם בתסכולם - זאת אומרת, להכיל אותם, להדריך אותם בסבלנות, לתמוך באהבה, ובהרבה עידוד.

רק כאשר הילד המעודד, וגם האדם בכלל, מתאמץ, מנסה, נכשל, ובסוף מצליח, הוא חש סיפוק אמתי. ממה בעיקר הסיפוק? מהיכולת ומהמסוגלות החדשה שמגלה בעצמו. אם אני רוצה שהילד שלי יהיה מאושר אני צריכה לגרום לו להתאמץ, כדי להשיג את הדברים שהוא רוצה. כאשר הוא ישיג דברים במאמץ הוא יגלה עצמאות ויחוש תחושת סיפוק אמתית.

קסט כאן