הבוקר קראו לילד הזה בשמו : " צוק איתן", זה שם המבצע, ומכאן כל תושבי ישראל, מי יותר ומי פחות מבין, שאנחנו נכנסים לימים של מלחמה.

הימים הם חופש גדול, התלמידים חיכו זמן רב ליולי אוגוסט הזה כדי להנות מקייטנות, בריכה וים, ובטח לא ציפו לממ"דים ומקלטים. רצו לשיר את "הנהג שלנו חברמן..." ובטח לא לשמוע אזעקות ואת תמד המילים "צבע אדום".

ואנחנו כהורים, כמובגר האחראי שבתמונה, אלה רוצים להגן, לדאוג שזה לא ייגע בילדינו, שזה לא ישאיר להם שם שריטה, אנחנו ההורים שרוצים לדאוג שהשפיות תמשיך להיות נוכחת, גם אנחנו מודאגים, גם לנו יש קשת של תגובות לכל אזעקה. כולנו מחפשים את המנהיג, את המבוגר האחראי, את המישהו הזה שילטף לנו את הראש ויגיד לנו הכל בסדר, הכל בשליטה, אבל אין אחד כזה, אין אפילו את הצל שלו, ואפילו באופק אנחנו לא מצליחים לקבל עידוד מדמות שאנחנו כל כך כמהים אליה. אז מה עושים?

כמה טיפים כיצד לעבור את התקופה הזאת בשלום :

1. יש להפריד בין המושג משבר לצמד המילים "נקודת שבר". על ציר החיים שלנו יש נקודות שבר, כלומר לנקודה הזאת יש לפני ויש גם אחרי. חושב לשאוב עידוד מההבנה , שהאזעקות האלה והממ"דים לא יהיו כאן כל הזמן. אנחנו כבר למודי ניסיון , ומבחן החיים מלמד שזה יכול לקחת קצת זמן אך בקרוב נחזור לחיי שיגרה. שיגרה כפי שהיא במדינת ישראל.

2. יש להפריד בין הדברים שאנחנו יכולים להיות אחראים עליהם לבין אלה שאין לנו יכולת להשפיע עליהם. אנחנו לא יכולים להשפיע על הירי של האוייב עלינו. אנחנו גם לא יכולים להיות אחראים על התזמון של הירי. אנחנו גם לא יכולים להיות אחראים על הזמן שהמבצע הזה ייקח.

על מה כן אנחנו יכולים להיות אחראים? על הבטחון שלנו. להשתדל לצאת ממרחב האש. זה הזמן לבקר משפחות במרכז, כל זמן שעדיין שקט שם. זה הזמן להנות מהחופש הגדול בתל אביב שכרגע שקטה. אנחנו יכולים להיות אחראים על המצאות במרחב מוגן. אנחנו יכולים לוודא שאנחנו לא במקומות של התקהלות.

תשאלו את עצמכם, על מה אני כן יכול להשיע התוך הסיטואציה.

3. בתוך תמונת המצב הנתונה הזאת, תשאלו את עצמכם מה הייתם רוצים שייקרה. למשל: אני רוצה שילדי יהיו רגועים. אם זאת הכמיהה שלכם,תפעלו מתוך המקום הזה. כלומר : כדי שילד יהיה רגוע, ההורה שלו צריך להיות רגוע. כדי שהילד יהיה רגוע נכון שהמילים שנאמרות יהיו מילים לחיוביות, מעודדות, מעמדיות דברים בפורפורציה. מילים שמקנות בטחון.

4. במה מתעסקים? עשייה תמיד עזרה לקחת את המחשבות ממקומות לא טובים. שעמום זורק אותנו למקומות לא טובים. תעשו, תפעלו,תשחקו,תצחקו, נצלו את הזמן לדברים שכבר הרבה זמן אתם רוצים לעשות ותקדמו אותם.

5. התלמהות כנראה לא תעזור. היא מייצרת אנרגיות שליליות באוויר. יש רבים שההתלמהות לוקחת אותם למצבים נפשיים לא טובים, ילדים נכנסים ללחץ, אנשים פועלים מחוסר מחשבה. תנו לצבא, למשטרה, למי שבחרנו בו להנהיג אותנו לעשות את העבודה. נכון, לפעמים אנחנו לא שלמים עם מי שנמצא שם, ויחד עם זאת בנקודת הזמן, זה מה יש, תנו למי שבתפקיד לעשות את העבודה.

6. העידן הטכנולוגי, פייסבוק, ווטסאפ ודומיהם זורקים אותנו להתלהמות, לגלים של שמועות, לרוע של אנשים שיוצא החוצה, למניפולציות של גורמים עוינים. תהיו ניזונים מהתקשורת המסודרת. קחו בחשבון שכל ילד מחזיק טלפון ביד עם כל המסרים האלה. דברו על מה עשוי להגיע ושימו לילדים ולנו את הדברים בפורפורציות הנכונות. 

7. נולדנו כאן במדינת ישראל.המציאות כאן מאתגרת ואתגרי השלום כנראה ייקח להם עוד דורות עד שנוכל לחייך ליונת השלום. אך בתוך המציאות הזאת יש גם הרבה דברים להגיד עליהם תודה. יש לנו נטייה להסתכל על כל מה שלא עובד עבורנו. תעצרו , תעשו רשימה של מה שיש לכם, חבקו את המקומות האלה.

8. כבן למשפחה שכולה, אני רוצה לתת לכם טת הטיפ האחרון לפוסט הזה, זה כואב, אבל החיים חזקים יותר מאיתנו. תתבוננו קדימה, תחיו את החיים, תאהבו את הסובבים שלכם. האושר של כל אחד מאיתנו נמצא משמ קרוב אלינו.

מאחל לכולנו שנדע בקרוב ימים של שקט.

הכותב:  יניב אורבך, מאמן עסקי ואישי, מומחה להעצמת אנשים, מומחה לאימון אנשים במשברי חיים. נייד : 0507460048