שלום יקרים ויקרות,

לפני כשבועיים פנתה אלי אם, שאמרה לי שהיא לא יודעת מה לעשות.

הילד שלה לא יוצא מהחדר, לא משנה מה היא (או בעלה) אומרים לו...

עשיתי איתה התבוננות גיאוגרפית קצרה- מה קורה לילד שלה ברגע שהוא יוצא מהחדר?

מה אומרים לו? איך הוא חווה את היציאה מהמרחב הפרטי למרחב הציבורי בבית? למה לו לצאת מהחדר?

גילינו שני דברים-

האחד: שבכל פעם שהוא יוצא מהחדר, יש ממנו רשימת דרישות ארוכה...

השני: השיחות שמתנהלות איתו במרחב "הציבורי" הם שיחות של תלונות ולא של קבלה.

ביקשתי מהאמא הנפלאה לשנות את דפוס הדיבור- וראו זה פלא,

אכן יש תוצאות ודברים משתנים...

הסיפור הטרי חיזק אצלי את ההבנה שלא משנה כמה אנחנו מודעים ורוצים בטובתם של הילדים שלנו, לפעמים אנחנו עושים טעויות קטנות שהופכות לכדור שלג, ושימוש בכלי פשוט וישים (כמו שינוי דפוס התקשורת) משנה פלאים את החוויה של בני הבית,

מכירים הורים למתבגרים עם בעיות דומות?

שלחו אותם לערב המבוא שלי:

7/12/09, 20:00, ברמת גן

נרשמים כאן:

http://www.bizmakebiz.co.il/Login/EventDetails.aspx?id=5902

אשמח לתגובותיכם,

אלה שלומקוביץ

ארגז הכלים להורים למתבגרים