חנוכה חג הנסים
לקראת סיור חנוכיות מיוחד ברובע היהודי לבני משפחה הכנסתי את החנוכייה והנרות לתוך תא המטען של הרכב.
תכננתי מראש היכן ומתי בדיוק במהלך הסיור נדליק את החנוכייה המיוחדת שלנו, נשיר שירים ונאכל סופגניות.
אבל תכנונים לחוד ומציאות לחוד.
הנסיעה הארוכה והפקקים שהרגישו כמו נצח בדרך לבירתנו הנצחית השכיחו ממני את החנוכייה והנרות.
ברגע שיצאנו מהרכב צעדנו במהרה למקום המפגש בשער יפו.
מהרגע שהגענו לשער הבנו שאנחנו לא היחידים שהולכים לקיים סיור חנוכיות הערב בעיר העתיקה של ירושלים.
מודה שמעולם לא ראיתי כמות כזו גדולה של אנשים בחנוכה.
כמויות האנשים והצפיפות הזכירו את הערבים של הסליחות לפני יום הכיפורים בהם סמטאות הרובע היהודי מתמלאות לחלוטין בהמוני בית ישראל.
רק כשנכנסו לרובע היהודי עצמו והתחלנו לראות שלל ומגוון עצום של חנוכיות הבנתי ששכחתי את שלנו בתוך הרכב.
מבואס לגמרי המשכתי בסיור כשאמרתי לילדים שאולי אנחנו לא נדליק הערב חנוכיות אבל בואו ננסה לספור כמה חנוכיות יש בעיר העתיקה הערב.
הילדים נרתמו למשימה בדבקות והתמדה ויצאו עם נתונים שמצריכים הבנה ושליטה רבה במתמטיקה.
צעדנו בסמטאות, סיפרנו את הסיפורים המיוחדים לחנוכה. דיברנו על הנס שהיה בימי החשמונאים כנגד היוונים ליד שחזור מנורת המקדש שבכיכר הרובע. הזכרנו את החורבן בתקופת הרומאים, את כל השנים שיהודים לא הורשו להתגורר בעיר ואת הנס ששבנו לעיר העתיקה.
שאלנו שאלות והצטלמנו בכל זווית אפשרית.
לקראת התצפית האהובה עלי לכיוון הכותל, באזור של ישיבת אש התורה, ראינו אדם בלבוש חרדי מדליק חנוכייה קטנה בתוך בית חנוכייה המובנה בקיר הבית.
שאלתי אותו האם נוכל להצטרף אליו.
האיש השיב לי באנגלית שהוא ישמח מאד אם נדליק יחד איתו כי החנוכה הזה הוא מעט עצוב.
אביו מאושפז בבית חולים ואין לו כל כך מצב רוח.
הוא הדליק את הנרות בשקט, ואנחנו פצחנו בשירה בנוסח הישראלי של הדלקת הנרות.
שרנו את שירי החנוכה, האיש החל מחייך ומצלם סרטון שלנו שרים את שירי החנוכה.
תוך דקה מצאנו את עצמנו רוקדים במעגלים ושרים עם האיש בקול ובהתלהבות רבה כשמסביב לנו התקהלו עוד אנשים שרצו לספוג מאווירת החג.
נפרדנו בחיבוק מהאדם החרדי דובר האנגלית והודינו לו על הדלקת הנרות תוך כדי שאנחנו מרוצים ושמחים מנס הדלקת החנוכייה הפרטי שלנו.
האיש הודה לנו בחזרה ונכנס לאחד הבתים.
= = = =
בבוקר למחרת נקבע לי סיור חנוכה פרטי למשפחה שפנתה אליי ואיני מכיר אותה.
ראו את שמי בפרסום של סיור מסיום ויצרו איתי קשר.
הם הגיעו לירושלים לחנוכה כדי לחגוג את יציאתם לגמלאות של ההורים ויחד עם הבנות, החתן ושלושת הנכדים הם ביקשו סיור חוויתי ועשיר בתוכן ברובע היהודי.
בימים שלפני תחזיות מזג האוויר הראו על כך שיהיה גשום לאורך כל יום הסיור.
יומיים לפני הסיור עצמו יצרה עמי קשר הבת המארגנת ושאלה אותי לגבי תחזיות הגשם.
הסברתי לה שנהיה חלק גדול מהזמן במקומות מקורים ובכל מקרה צריך להביא ביגוד חורפי ומטריות. היא אמרה שמבחינתם אין כל בעיה.
מהרגע שהגעתי בבוקר הסיור לירושלים הגשם לא חדל מלרדת.
כמה דקות לפני שעת ההתחלה, החל הגשם להתחזק ואיתו רוחות סוערות.
מקום המפגש שנקבע היה שער יפו וכה שמחתי שאני שם לבדי ומחכה לבני המשפחה שיגיעו.
בעודי ממתין במקום הגיעה קבוצה ענקית של שני אוטובוסים שהמתינו גם הם בדיוק בתוך השער.
יצאתי קצת מהשער כדי לראות האם בני המשפחה מתקרבים, הגשם היה חזק ביותר.
בעודי נרטב מהגשם הגיע קבוצה נוספת של מטיילים – הפעם קוריאנים.
מאז השבוע של תחילת הקורונה מלפני כמעט שנתיים, לא ראיתי בארץ קבוצה של קוריאנים.
דווקא כשאני אמור לפגוש את הקבוצה שלי במקום היחידי באזור עם מחסה הוא מתמלא ברמות שלא ראיתי אותו מעולם.
מאיפה הגיעו הקוריאנים האלה? מה פתאום שני אוטובוסים של מטיילים דווקא מתחילים את הסיור שלהם בשעה שלי באותו מחסה קטן וצר? מה עוד יכול להשתבש בהקשר של הסיור הזה? שאלתי את עצמי.
התקשרתי לבת המארגנת כדי לראות שהיא ובני משפחתה (שכוללים גם ילדים קטנים ותינוקת בת שנה) לא עשו "אחורה פנה" וויתרו על התענוג של לסייר בירושלים ביום החורפי הזה.
הבת אמרה לי שעוד דקה הם בשער יפו.
נפגשתי עם בני המשפחה וצעדנו לנו לתוך העיר העתיקה לחפש מקום מחסה מהגשם שבו נוכל לפתוח את הסיור.
בכניסה לעתיקה, ליד אחת מחנויות המזכרות, מצאנו לנו פסאז' שלם מקורה וצדדי שהיה פנוי וחיכה רק לנו.
שם פתחנו את הסיור, הצגנו את עצמנו ויצאנו לדרך.
היה סיור מקסים, עם משפחה דתית מקסימה ואוהבת ירושלים, שכלל את כל המקומות המקורים ברובע היהודי. אלו שהדרכתי בהם בעבר ואלו שלא ידעתי על קיומם כמקום הדרכתי מעולה.
עברנו מתקופה לתקופה, סיפרנו סיפורים, ראינו ונגענו במקומות שברובע באמצעות העיניים, הרגליים והידיים, עשינו חידון מיוחד לילדים והשמענו שירים מתאימים.
זמן הסיור עבר לו ממש מהר.
הייתה כימיה מעולה ביננו. הילדים והמבוגרים היו ממש בעניין ונהנו מאד מהחוויה המיוחדת של הסיור.
בסוף הסיור, לפני שנפרדנו, סיכמנו שאנו ברי מזל ברמה ההיסטורית מכך שאנחנו בדור שזוכה לטייל באופן חופשי ברחובות ירושלים בירתנו.
בדרך חזרה אל הרכב בעודי רטוב מהגשם שחדר מבעד למטריה צעדתי לי מואר ומאושר מהיומיים האחרונים ומהנס הגדול (והלא מובן מאליו) שקורה פה.
שלום שמי עידן להב ואני מזרחן, ערביסט, מורה דרך מוסמך. לצפות בחדשות זה חשוב - להבין את העומק שלהן זה מרתק זה לא משנה באיזה צד של הפוליטיקה אנחנו נמצאים, לא נוכל להתעלם מהעובדה שמדינת ישראל היא קומפלק