ל ההתבגרות הוא גיל קשה להורה ולילד כאחד. יש דבר שנקרא מעורבות ריגשית. כל אמא רוצה שהבן שלה יהיה הכי מוצלח הכי יפה והכי מאושר ואם זה לא עובד אז יש קושי וניסיון לעזור אך לא תמיד מה שאני רואה כאמא - עצה או כיוון לא  מתאים לילד/נער 

 אני חושבת שיש לכן לפנות לגורם ניטרלי .קרוב משפחה או איש מקצוע או  חבר. אולי תראה שעוד כמה חברים שלך..חשים כמוך.

חשוב לשוחח ולשמור על ערוץ תקשורת פתוח. .גם עם אבא שלך. תבוא אליו כמו גבר ותגיד לו שהקשר איתו חשוב לך ומה הוא יכול לעזור.

וגם אם אמא נסה לדבר -הכלל הראשון לקבל את זה שאנחנו שונים וחושבים אחרת.

 מקווה שההסבר האיר את הנושא. . יום טוב עם הרבה חמלה וסבלנות להוריך שהביאוך עד הלום... ענת מנור.מאמנת משפחתית.