חדשות

 

 

 

איפה הילד?

 

הרגע הקשה

הגיע. בזה אחר זה עוזבים הילדים את הבית, יוצאים לדרכם לבנות להם את חייהם החדשים. ובבית (הריק) נותרים ההורים, שגם הם צריכים לצאת לדרך חדשה משלהם, לבנות לעצמם זוגיות שאינה סובבת סביב הטיפול בילדים. רבים חשים אבדן שליטה מכך שאינם יודעים יותר מה קורה עם הילדים, ואינם יכולים עוד לנתב את חייהם כבעבר. אחרים מוצפים בחרדות, יש מי שחש בדידות וריקנות. איך להגיע מוכנים לשלב הזה בחיים, איך ליהנות ממנו ואיך לשחרר את החבל ולתת להם לצאת לעצמאותם

רותי קדוש, פורסם:31/08/2009

 

 

דורית קיפ: ההורים נמצאים ב"גיל ההתבגרות השני". בדומה למתבגרים הצעירים, גם הם ניצבים בפני נקודת מפנה, צריכים לרכוש זהות הורית שונה מזו שהורגלו אליה

 

 

 

מפנטזים על כל הדברים שהיו רוצים לעשות
"המשפחה שלי משתנה", אומרת דורית קיף, אמא לשני בנים ובת. "הפכתי לאם עם לידתו של עומרי, בני הבכור, לפני 21 שנים. והיום חסרות לי הכוונות כיצד עלי להשתנות כאמא עם צמיחת הילדים, ואחר כך עם עזיבתם את הבית. היום אני נדרשת להסתגל למציאות שבני הוא גבר עצמאי, שבסופו של דבר יעביר את מרכז חייו מחוץ לבית. כבר כשעמרי היה תלמיד י"ב התחילו להעסיק אותי מחשבות קיומיות ממש. חשבתי איך זה שכאמא את יולדת ילד, נותנת לו הכול ואז הוא גדל ועוזב. הרגשתי כאב ועצב על כך שמשהו מהותי הולך להשתנות. הבית כבר לא יהיה מרכז חייו. זו הרגשה של אבדן שליטה, ובעיקר פחד עמוק שעם הפרידה הילד יילך לדרכו וישכח אותנו. המפלט שלי היה בכתיבה. אני כותבת ליומן את המחשבות שקופצות לי לראש, וזה מסייע להתגבר על הכאב".

ההכנה הרגשית לקראת עזיבת הבן, כמו גם הכתיבה המתעדת את סערת הרגשות שלה, אינם מקריים. דורית היא עו"ס ומאמנת אישית, שגייסה את הניסיון האישי והמקצועי ללוות הורים בתהליך הפרידה מילדיהם. "לכאורה מדובר בתהליך טבעי וצפוי, אבל הוא קשה. ההורים נאלצים להסתגל לשלב חדש, שבו כל ההנחות והכללים המוכרים ביחסי הורים-ילדים עוברים שינוי. פרק זה במעגל החיים מוכר בספרות המקצעוית כ'התרוקנות הקן'. תחילתו בגיוס לצבא של הבן הבכור, וסיומו ביציאת כל הילדים מהבית. למרות שהוא צפוי מרגע לידת הילדים, הוא יוצר שינויים במשפחה, המצריכים בחינה והתאמה של הסוגיות העומדות על הפרק. אלא שהורים רבים מגיעים אליו ללא הכנה מוקדמת".

על מה את עובדת עם הורים בתהליך האימון?

"

בהתחלה עובדים על קביעת החזון, שבמסגרתו ההורים יכולים לפנטז על כל מה שהיו רוצים לעשות ושלא עשו בעבר. בשלב הזה של חייהם יש להורים משאבים לא מבוטלים: מקור פרנסה קבוע, פנאי, בריאות, ניסיון חיים. כל אלה הופכים את הזמן הזה לאידאלי לקביעת חזון לחיים. יכולת לאוורר את החלומות שהיו טמונים עמוק בפנים, בגלל מחויבויות וטרדות החיים. אנחנו עובדים גם על הסוגיה של ניהול הזמן. מה לעשות בזמן שהתפנה מהתפקידים הקשורים בטיפול בילדים ואיך למלא אותו בתכנים חדשים. ריקנות עלולה לעורר חוסר שקט, שעמום ובדידות. ההורים נמצאים ב'גיל ההתבגרות השני'. בדומה למתבגרים הצעירים, גם הם ניצבים בפני נקודת מפנה וצריכים לרכוש זהות הורית שונה מזו שהורגלו אליה. במקום להתמסר לוורקהוליזם, או לנסות לשלוט בילדים מרחוק, מומלץ לבחון מחדש את ניהול משק הבית, אופן קבלת ההחלטות, חלוקת התפקידים במשפחה והתקשורת בין החברים בה. כל אלה יאפשרו להורים ליהנות מהיתרונות שבשינוי.

"גם הזוגיות משתנה. בני הזוג אינם יכולים להסתתר יותר מאחורי מטלות הקשורות בילדים. מצד אחד יש לבני הזוג זמן לטפח את הביחד שלהם, לעשות דברים שנמנעו מלעשות בגלל תפקידם ההורי. מצד שני, עם עזיבת הילדים, בני הזוג יכולים לגלות לפתע שאין להם מכנה משותף. רבים תוהים האם זה הגבר/אישה שאתם הם רוצים לבלות עד סוף החיים? אגב, גירושי ההורים לאחר עזיבת הילדים גורמים לכך שלילדים אין סיבה לחזור הביתה, מאחר שהבית שהכירו אינו קיים יותר".

האם ההורים צריכים לשתף את הילדים ברגשותיהם?
"לעתים אני מספרת לילדי מה אני מרגישה. לדעתי, חשוב שהילדים ידעו שגם ההורים חווים תהליך משמעותי. אבל אסור להגזים ולהעיק על הילדים כדי לגרום להם להישאר צמודים לבית".
האם יש הבדל בין עזיבת הבכור לעזיבת צעיר הילדים?
"עזיבתו של אחרון הילדים שמה חותמת הקובעת שעכשיו זה סופי. הבית התרוקן מילדים. הקושי גדול יותר כשמדובר בנשים חד-הוריות ".

 

הכתבה המלאה בקשור הבא:

 

http://premiumnet.co.il/pop_article.aspx?id=13632&height=440&width=630&modal=true