שלום לך,

אני רוצה לשתף אותך במכתב תודה מרגש שקיבלתי ממתאמנת מיוחדת בת 60 בסוף אימון של 10 מפגשים. לטעמי, לא ניתן היה לתאר טוב יותר מהו תהליך אימוני מוצלח.

לנעמה,

אחרי שבועות של חיטוט בקרביים, אחרי שלא השארת אבן על אבן, אחרי שקילפת קליפה אחר קליפה, נשארתי, אני נטו, ללא קישוטים, ללא עטיפות, ללא תרוצים ו... אולי... ו... נראה ו... רק רגע.

נתת לי את הזכות להגיד לעצמי את הדברים שהיו בי ונשארו אי שם בפנים, והיית לי "המגדלור" שלשם אני עוד אגיע. כי הבאת אותי למקום שצריך לעשות וצריך להעיז, למקום בו יש אולי משוכות גבוהות (בשבילי).

צריך למצוא את הדרך להתגבר, לעבור ולהישאר אני, עם אותם ערכים ואותם כישורים אשר בי. אני חושבת שלראשונה בחיי התעמתתי עם עצמי והסברתי לעצמי ובקול את מקומי במשפחה, בחברה ובעבודה ("איזור הנוחות" שלי). זה חיזק וזה עודד וזה בנה.

ואולי נשארו עוד דברים לא סגורים. עכשיו זה הזמן לבנות אבן על אבן ולהחזיר את הקליפות, שיהיו ודאי יותר שקופות ויותר מאווררות.

נעמה, באתי אליך כי זה היה מאתגר, כי זה היה משהו שאני רוצה להתנסות בו. התרגשתי לפני כל פגישה. הרבה מאד שעות ערות ושינה הקדשתי במחשבתי לעבודה איתך.

אהבתי את הפגישות ואני אוהבת אותך!

שלך מכל הלב,

ט'