אשמה בושה וקשר
גם אתם מרגישים שחיינו מתקיימים בתרבות של אשמה ובושה?, עסוקים באשמת מי קרה כך וכך ואיך הוא ישלם על כך? מפנים אצבע מאשימה תדיר ומתקוממים ברמות חברתיות, פוליטיות ואישיות.
זה מתיש! 😒 התלונות והתגובות בפייסבוק ובכל המדיה הפרסומית מתישות. כל הנטיה הזו להיות זועפים ומאשימים גורעת מהיכולת והדחף לעשות משהו בעניין. הן ניכרות בכל מקום, במקומות עבודה, בבתי ספר ולבטח גם בבתים שלנו. הפכנו להיות אלופי הזעם והצדקנות. נדמה שלעיתים קרובות אנו מרגישים מנוצלים ולפיכך נוקטים בעמדות תוקפניות נטולות חמלה.
חיינו יכלו להיות הרבה יותר נעימים אם היינו מטיחים פחות האשמות ומפגינים יותר כבוד לגבולות ולוקחים יותר אחריות.
מצאתי הגדרה יפה לקשר - קשר הוא האנרגיה הקיימת בין אנשים כשהם מרגישים שרואים אותם, שומעים ומעריכים אותם. כשיש להם יכולת לתת ולקבל ללא שיפוטיות וכשהיחסים מניבים עוצמה וכוח.הקשר הוא טבעי לנו, הוא טבוע בגופנו ביולוגית. אנחנו זקוקים לו כדי לשגשג גופנית, רגשית, אינטלקטואלית ורוחנית. הקשרים משפיעים על חוויותינו ועל הביולוגיה שלנו, אפילו מפגשים שגרתיים ביותר פועלים כווסתים במוח. ככל שקשר רגשי מתחזק כך גדל גם הכוח ההדדי שמופעל בקשר, ולכן גם ניתוקים מובילים לתוצאות ממשיות ומסוכנות: אנחנו כואבים, מכאיבים, חולים, התפקוד נפגם, אנחנו מתפרקים, מתקהים. אז לבטח אוכל להמשיך לדבר עוד ועוד על יחסים וקשרים וכמה הם מפרים וחשובים וכמה חשוב להשקיע בהם ולהזינם... בעצם, הטריגר המעורר היתה המסה שהצטברה בי על הקלות הבלתי נסבלת בה שופטים מאשימים ומביישים.
מטפלת רגשית אישית מגיל 16 ואילך, איזון גוף נפש, פסיכותרפיה גופנית בשילוב התמקדות (פוקוסינג). מסייעת לאנשים העוברים תהליכי פרידה כגון גירושים, התאלמנות, מקרי אבל, מוות, אובדנות ושכול.