איזון גוף נפש מהו? מושג זה, טבוע ונשמע אצל מטפלים רבים, אצלי הוא עבר דרך חוויות ומסקנות כחותם נפשי וליווה אותי בכל חמשת שנות לימודי. בלימודי הפסיכותרפיה קורס הליבה נקרא בשם זה ועם הזמן הוא התבהר והפך לחלק ממני, חלק מתפתח, לומד וחוקר אך נשמע שהמושג דורש הסבר ברור יותר. אז למה באמת מתכוונים באיזון גוף-נפש?

בשנים האחרונות יותר אנשים מתחילים להבין שקשרי הגופנפש משפיעים ומושפעים זה מזה וישנן דרכים רבות להביא לצמיחה אישית והתפתחות.

בתקופות עתיקות יותר, רופאים התייחסו לפרמטרים רבים אצל החולה ולא רק לתסמינים עליהם התלונן: סביבה חברתית, האקלים, תנאי החיים, נסיבות חייו של החולה, רגשותיו וההשפעות הפנימיות. רופא המשפחה הכיר וידע לטפל בכל בני המשפחה תוך התייחסות למגוון הפרמטרים והצליח "לראות" את מטופליו ברמה ההוליסטית.

בהמשך רופאים החלו להתמחות כל אחד בתחומו הספציפי ולא נותר להם זמן אלא לרשום מרשמים. הצד הרגשי נדחק והפך בעיקר לנחלת הפסיכותרפיסטים/פסיכולוגים, וכך למעשה החלה הרפואה המודרנית להתבסס על יחס כוללני הרואה בגוף מעין מכונה שצורכת מזון ומים וכשמשהו מתקלקל בה, רושמים כימיקל כזה או אחר או שמסירים/משתילים אותו בניתוח, בהקרנות ועוד שיטות רבות ומתוחכמות של המדע הרפואי.

הרפואה המערבית הביאה עמה פתרונות מופלאים והצליחה ללא ספק לגרום לנו לאהוב יותר את מראה גופנו, להאריך את חיינו ולהפחית את הסבל. בד בבד נוצרו גם תופעות הלוואי שיצרו מצבי חולי חדשים שצצו או סיבוכים חמורים יותר שהתפתחו כתוצאה מטיפול.

 התפיסה המערבית שונה מתפיסות בתרבויות אחרות: אצל האינדיאנים למשל, השמאן יודע שאין הפרדה בין הגוף לנפש והוא מרפא את שניהם. הוא יודע להתייחס למצבי חיי החולה ולרקוח את הצמחים המתאימים או להיעזר באמונותיו ומדריכיו "בעולם שמעבר" כדי לטפל במחלה.

בהינדואיזם ובבודאיזם מאמינים שבודהה מציע ריפוי מעבר לגבולות הגוף. האמונה היא שהגשמה יכולה להתקיים רק דרך האנוש ולכן מיוחס ערך רב לחיי אדם.
ביפן וסין מתייחסים לגוף כאל מערכת אנרגטית שיש לאזן. מצבי מחלה הם חסימות או חוסר איזון אנרגטי. הם משתמשים במפות לסוגי האנרגיה ולצורת הזרימה תוך התבוננות בהרגלים ורגשות חיוביים או שליליים.

שנים רבות, תפסתי את גופי כמכונה שמחייבת תחזוקה ואם משהו התקלקל או חלילה חליתי, סברתי שהסיבה לכך היא חיידק ,בקטריה או משהו גנטי. אבל כשנולדו לי ילדי, שמתי לב שהם היו צמודים אלי משך רוב שעות היממה ולא נדבקתי. בהמשך להבנה זו, שמתי לב שבד"כ לא נרתעתי מאנשים משתעלים או מתעטשים, משהו פנימי בתוכי היה עוור ל"סכנה" שבכך, בעוד אחרים הגיבו בתגובות רתיעה והתרחקות. אז מה בעצם קרה? המצב הפסיכולוגי-הרגשי שלי היה חסין. האמנתי שאין בכך סכנה עבורי, כשבאופן דומה אחרים הזינו עצמם במחשבות ורעיונות שונים שגרמו להם להרתע.

הגוף והנפש מנהלים מערכת יחסים צמודה ומגיבים זה לזה. מחקרים הוכיחו כיצד מצבים רגשיים גורמים לתגובות שונות באיזון הכימי של המערכת החיסונית, מערכת העצבים, מחזור הדם ומערכת העיכול ובכך משפיעים על בריאותנו.

האם שמתם לב שידיעות קשות יכולות לשבש את כל פעילויותינו? להשפיע על פעימות ליבנו? שאנו עשויים להזיע? לנשום בכבדות או לחוש שבטננו מתהפכת?
משום מה הקשרים אלו נעלמים מתודעתנו כאשר מדובר במצבים מנטליים שכיחים כגון: מתח, עצב, פחד או בדידות. קשה להאמין, אך במצבים רגשיים אלו, יש חשיבות עצומה למערכת יחסי הגופנפש שלנו, ועוד יותר מדהימה המהירות שבה הם מתורגמים לתגובה גופנית. באיטיות הם מכלים את המשאבים הפנימיים שלנו או יכולים להתגלות כפגיעה בחלק אחר.
לטעמי אין הבדל בין חלק אחד שלנו לחלק אחר, רגשותינו מבוטאים דרך פעולותינו והתנהגותנו, אם פגיעה בחלק אחד מודחקת דרך התעלמות היא יכולה להתגלות כפגיעה בחלק אחר שלרוב חלש יותר. אם איננו מתפנים לעסוק בתסכולים הם ימצאו את דרכם החוצה דרך הנקודה החלשה ביותר, בין אם דרך מערכת העיכול, מערכת החיסון, העצבים או יכולת השינה. כאשר הסבל נמתח עד מעבר לגבול היכולת, עשויים להתפתח מחלות, חרדות, דיכאונות ועוד שמשתקפים החוצה כתוקפנות, עויינות או פשיעה.

הגרויים לתגובה אינם בהכרח מצבי סכנת חיים, מחשבות המעוררות חרדה או פחד מגרות ויוצרות תגובת מתח. האפקט המצטבר הוא בדומה להתנהלות בעוררות מתמדת. גופנו אינו מבחין בין איום אמיתי לאיום מחשבתי, שניהם במידה שווה מביאים לפגיעה באיזון הגופני שלנו בדיוק כפי שמתרחש מול סכנה אמיתית. בעת הלחץ - לכימיקלים הזורמים בגופנו אין לאן לברוח.  

לסיכום, הגוף והנפש מתפקדים כשלמות אחת ומגיבים יחד לסביבת החיים. לכל מחשבותינו המתורגמים לרגשות, השפעה על מאזן בריאותנו. באותו האופן מצבנו הגופני משפיע על בריאותנו הנפשית. אין הפרדה בין הגוף לנפש, שניהם מהווים כלים מהימנים להעמקה על מערכת היחסים ביניהם והבנה עצמית הוליסטית.

ועתה משהבהרנו איך זה קורה ומה עלול לקרות, מה לעשות?
מה שנוכל והכרחי לעשות הוא להיות מודעים יותר לרגשותינו, להכיר בהם ולשחרר אותם כשהם עולים. הכרחי לתת להם מקום (מקום לעצמנו) לתחושותינו ורגשותינו וביטוי במהירות האפשרית, ויפה שעה אחת קודם.

סוכות שמח ושנה טובה.
-->
-->