אני מאוד אוהבת את הסיפור הזה, ולא יכולתי לעמוד בפתוי לשתף אותו איתכם לרגל ראש שנה - זמן שהוא בא בעוצמתו במיוחד.

​

על אבנים גדולות ואבנים קטנות –

 יום אחד הוזמן מרצה זקן בבית הספר למנהל ציבורי בצרפת (אחד המוסדות האקדמיים היוקרתיים ביותר באירופה כולה) לשאת הרצאה על הנושא "תכנון זמן יעיל", בפני קבוצה של 13 מנהלים בכירים בחברות הגדולות ביותר בארה"ב. ההרצאה הייתה אחת מתוך חמש ביום עיון שאורגן במיוחד עבורם. למרצה הוקצתה רק שעה אחת כדי "להעביר את החומר". בעומדו לפני חברי קבוצת האליטה המנהלית הזו, שהיו מוכנים לרשום כל מילה שתצא מפי המומחה המפורסם -   העביר המרצה הזקן את מבטו ביניהם, אחד אחד באיטיות, ולאחר מכן אמר :

"אנו עומדים לערוך ניסוי".

מתחת לשולחן שהפריד בינו לבין מאזיניו, הוציא המרצה מיכל זכוכית גדול והניחו בעדינות לפניו. אחר כך הוציא מתחת לשולחן כתריסר אבנים, כל אחת בגודל של כדור טניס, והניחן בעדינות, אחת אחת, בתוך המיכל. כאשר התמלא המיכל לגמרי ולא ניתן היה להוסיף עוד אבן אחת, הרים המרצה את מבטו באיטיות מעבר לתלמידיו ושאל :

"האם המיכל מלא ?". כולם השיבו "אכן".

המרצה המתין מספר שניות והוסיף: "האמנם !".

ואז שוב התכופף והוציא מתחת לשולחן כלי מלא אבני חצץ. בקפדנות שפך את החצץ מעל האבנים וניער מעט את המיכל. אבני החצץ הסתננו בין האבנים הגדולות עד שירדו לתחתית המיכל.

שוב הרים המרצה הזקן את מבטו אל הקהל ושאל : "האם מלא המיכל ?".

עתה התחילו מאזיניו המבריקים להבין את כוונתו. אחד מהם השיב: "כנראה שלא"

"נכון !", ענה המרצה הזקן.

חזר והתכופף והפעם הוציא מתחת ללשולחן סיר מלא בחול. בתשומת לב שפך את החול אל תוך המיכל עד לשפתו.

פעם נוספת שאל המרצה את תלמידיו: "האם מלא המיכל ?".

הפעם ללא היסוס ובמקהלה השיבו התלמידים המחוננים : "לא".

"נכון", השיב להם המרצה הזקן.

וכפי שציפו תלמידיו רבי היוקרה והעוצמה, הוא נטל את כד המים שעמד על השולחן, ומילא בהם את המיכל עד לשפתו .המרצה הזקן הרים את מבטו לקהל ושאל : "איזו אמת גדולה יכולים אנו ללמוד מניסוי זה ?".

בחושבו על נושא ההרצאה, השיב אחד הנועזים והזריזים שבין המאזינים : "אנו לומדים שככל שהיומן שלנו נראה לנו גדוש בהתחייבויות, אם באמת מתאמצים, תמיד ניתן להוסיף עוד פגישות ועוד מטלות".

"לא", השיב המרצה הזקן, "לא זה. האמת הגדולה שמוכיח לנו הניסוי היא זו : אם לא מכניסים למיכל קודם כל את האבנים הגדולות, לעולם לא נוכל להכניס את כולם אחר-כך".

דממה עמוקה השתררה באולם, כאשר כל אחד מנסה לתפוס את מלוא המשמעות של דברי המרצה.

המרצה הזקן התבונן בשומעיו ואמר: "מהן האבנים הגדולות בחייכם ? בריאותכם ? משפחתכם ? ידידכם ? הגשמת חלומותיכם ? לעשות מה שאתם באמת אוהבים ? להילחם למען מטרה נעלה ? לקחת זמן לעצמכם ? משהו אחר ?". "מה שחייבים לזכור הוא שחשוב ביותר להכניס קודם כל את האבנים הגדולות בחיינו, כי אם לא נעשה זאת, אנו עלולים ל"פספס" את החיים. אם ניתן עדיפות לדברים הקטנים (חצץ, חול), יתמלאו החיים בדברים הקטנים ולא ישאר די מהזמן היקר שלנו כדי להשיג את הדברים החשובים באמת בחיים.

משום כך, לעולם אל תשכחו לשאול את עצמכם את השאלה : מהן האבנים הגדולות בחייכם ?

וכאשר תזהו אותן, תכניסו אותן ראשונות למיכל (החיים) שלכם.

בתנועות ידידותיות בירך המרצה הזקן את מאזיניו ויצא באיטיות מן האולם.

שנה טובה !

אסטל מור יוסף

NLP – קינסיולוגיה – פרחי באך